ע"פ 405/03

תקציר

המערער במקרה זה הורשע על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים במספר סעיפים של התעללות מינית באשתו ובבתו. סעיפי האישום כללו אונס, מעשה סדום והתעללות בקטין, בהם הודה המערער שלא באשמתו. החלטתו של בית משפט קמא התבססה על עדויות הקורבנות וראיות תומכות, שהביאו להרשעת המערער ברוב סעיפי האישום. הטענות העיקריות שהציגה ההגנה בערעור היו ערעור על ממצאי עובדה שנקבעו על ידי בית משפט קמא, אשר שופטי הערעור לא מצאו בהם כדי לשכנע. השופטים אישרו את החלטת בית משפט קמא, ולא מצאו עילה להתערב בעובדות שנקבעו, ובפרט באופי הלא מוסכם של מעשיו המיניים של המערער כלפי אשתו, כמו גם התנהגותו המתעללת כלפי בתו. ערכאת הערעור הוסיפה ודנה בהגדרה המשפטית של "התעללות" והגיעה למסקנה כי מעשיו של המערער כלפי בתו, הנחשבים ככלל, מהווים התעללות על פי החוק. השופטים הדגישו את פגיעותן של הקורבנות, ובפרט את לקויות הלמידה של הבת, ואת חומרתם האובייקטיבית של מעשיו של המערער, שעלתה על כל מניע סובייקטיבי שהיה לו. נוכח חומרת העבירות, ובראשן אונס ומעשה סדום, החליט בית המשפט לדחות את הערעור, תוך שהוא מאשר הן את ההרשעה והן את העונש של שלושים חודשי מאסר, לצד מאסר על תנאי.