ב"ל 16678-02-21

תקציר

התיק נסוב סביב השאלה האם התובע, שתבע פיצויים בגין תאונה מהנתבע, המוסד לביטוח לאומי, היה במעמד של "עובד" כהגדרתו בחוק הביטוח הלאומי. שאלת המפתח הייתה האם מתקיימים יחסי עובד-מעביד בין התובעת לבין בעלה, ד"ר באבור, שאת מרפאתו הפסיכיאטרית הפרטית עבדה. השופטת פסקה נגד התובעת בקובעה כי התביעה לא הוגשה בתוך מגבלת הזמן של שנה הקבועה בחוק, וכי ממילא התובעת לא הצליחה להוכיח קיומם של יחסי עובד-מעביד. הליבה המהותית של יחסי עבודה, שהיא התקשרות לביצוע עבודה תמורת שכר, לא הוכחה. מעדותה של התובעת עצמה, כמו גם עדותו של ד"ר באבור, עולה כי לא קיבלה שכר בתקופה הנדונה. זאת ועוד, התובעת לא הציגה כל הסכם העסקה, רישומי שעות עבודה או עדויות של עדים רלוונטיים, דבר שהפך את טענתה לפחות אמינה. טענת התובעת כי לא הוצאו לה תלושי שכר קודם לכן משום שנאמר לד"ר באבור כי אינו יכול להעסיקה מאחר ואשתו לא הייתה משכנעת, מה גם שההגבלה על דיווח על העסקה כזו הוסרה בשנת 1996. ככלל, הראיות הצביעו על כך שעבודתה של התובעת במרפאתו של בעלה דמתה יותר ל"עזרה משפחתית" ולא לזו של עובד. לפיכך, דחתה השופטת את התביעה, וקבעה כי התובע אינו זכאי למעמד של עובד או לפיצוי כלשהו מהמוסד לביטוח לאומי.