ע"ב 2087/04

תקציר

התובעת, עובדת מדינה המועסקת על ידי הנתבעת כרכזת בכירה לאכיפת דיני עבודה הנוגעים לעובדים ישראלים, ביקשה צו מניעה קבוע שיאסור על הנתבעת להעבירה, למחלקה אחרת במסגרת רה-ארגון. לטענתה, ההחלטה התקבלה בחוסר תום לב ובהתבסס על שיקולים זרים, דהיינו, שהיא הגישה בעבר תביעה נגד הנתבע בגין אי תשלום הפרשי שכר. עם זאת, בית המשפט לא מצא ראיות לרצון רע או לשיקולים לא רלוונטיים בהחלטת הנאשם. נקבע כי ההעברה הייתה חלק משינוי ארגוני לגיטימי, ותפקידה ותנאיה של התובעת נותרו במידה רבה ללא שינוי. כמו כן, הליך הבחירה לתפקידים החדשים נמצא הוגן וסביר, על סמך ידע מקצועי והתרשמות אישית, ובית הדין לא יכול היה להתערב בהחלטות שיקול הדעת של המעסיק. הוכרה הפררוגטיבה הניהולית של הנתבע, כגוף ציבורי, ונלקחו בחשבון צרכי הארגון והאינטרס הציבורי בהעברה. לפיכך, דחה בית המשפט את תביעתה של התובעת ותחת זאת הורה לה לשלם את הוצאות המשפט של הנתבעת. החלטה זו הדגישה את גבולות ההתערבות השיפוטית בהחלטות מעסיקים, ואישרה כי לעובדים אין זכות מוחלטת לתפקיד מסוים בארגון.