ת"א 38589-03-16

תקציר

פסק הדין נסוב סביב שתי שאלות עיקריות הנוגעות להסכם רכישה ולתביעה לפיצויים הנוגעת לחלקות קרקע שהופקעו. ראשית, בית המשפט בוחן את זכויות הבעלות במקרקעין המופקעים, ומגיע למסקנה כי די הצורך הוכיחו כי ג'ריס המנוח היה בעל זכויות אלה. עם זאת, השאלה השנייה והמכרעת נותרת בעינה: האם הסכם הרכישה הקנה בפועל את הזכות לתבוע פיצויים בגין הפקעת חלקות אלה לתובעים. השופט בוחן בקפידה את העדויות ומוצא כי השפה העברית של ההסכם לא הוסברה כראוי ליורשים שלא ידעו לקרוא עברית. ניכר כי החלקות המופקעות והזכות לתבוע פיצויים לא הוזכרו במפורש בהסכם, ומעדויות התובעים עצמם עולה כי לא היו מודעים להוראות אלה. השופטת קובעת כי היורשים לא עודכנו די הצורך בהשלכות ההסכם, שלא הקנה להם זכות תביעה. משכך, פוסקת השופטת נגד התובעים וקובעת כי יש לדחות את תביעתם לפיצוי על בסיס הסכם הרכישה. כמו כן, בקשת היורשים לקביעת זכותם לפיצויים נדחית מאחר שלא הגישו תביעה. השופט פוסק הוצאות לרשויות המדינה וליורשים. החלטה זו מתקבלת לאחר שקילה מדוקדקת של מכלול הראיות ותרומת הצדדים.