ע"נ 7335-07-19

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס על המידע שסופק: **נושא הדיון:** ערעור על החלטת קצין התגמולים לדחות בקשה להכרה בזכות לפי חוק התגמולים והשיקום לנפגעי פעולות איבה, התשי"ט-1959 (להלן: "חוק הנכים"), מחמת התיישנות ובחירה בזכויות. **העובדות הרלוונטיות:** 1. **זהות הצדדים:** המערער (פלוני) נגד קצין התגמולים (משרד הביטחון - אגף השיקום). 2. **תאריכי אירועים מרכזיים:** * שירות צבאי: 2004-2007. * תביעה למוסד לביטוח לאומי (מל"ל): 2007. * קבלת תגמולי מל"ל: החל מ-8.9.2007 (בגין אי-כושר בדרגות שונות). * בקשה להכרה בזכות לפי חוק הנכים: 23.10.2014. * החלטת קצין התגמולים לדחות את הבקשה: 29.4.2019. * הגשת הערעור הנוכחי. 3. **האבחנה הרפואית:** סכיזופרניה פרנואידית. המערער אובחן כך על ידי ועדות המל"ל, וגם בערעורו הצהיר על כך. 4. **הנימוקים לדחיית הבקשה על ידי קצין התגמולים:** * **התיישנות:** על פי סעיף 32 לחוק הנכים, חלפה התקופה בת שלוש שנים מיום השחרור. סעיף 32א לחוק הנכים אינו חל, בין היתר, בשל העדר חבלה רשומה והקושי בבירור עקב הזמן הרב שחלף. * **בחירה בזכויות:** המערער מקבל קצבה לפי חוק הביטוח הלאומי, ולכן אינו יכול ליהנות מזכויות לפי חוק הנכים, בהתאם לסעיף 36א לחוק הנכים. **הניתוח המשפטי:** **א. עקרון הבחירה בין חוק הנכים לחוק הביטוח הלאומי (סעיף 36א לחוק הנכים וסעיף 323 לחוק הביטוח הלאומי):** * **הוראות החוק:** סעיף 36א לחוק הנכים, בתיקונו האחרון (תיקון 24, מיום 25.1.2008), קובע כי נכה שבחר בזכויות לפי חוק הביטוח הלאומי, לא יחולו עליו הוראות חוק הנכים. עוד נקבע כי רואים נכה כמי שבחר בזכויות לפי חוק הביטוח הלאומי אם לא הגיש תביעה לפי חוק הנכים בתוך שלוש שנים מיום הגשת התביעה לפי חוק הביטוח הלאומי. סעיף 323 לחוק הביטוח הלאומי קובע את זכות הברירה לנכה הזכאי לגמלה משני החוקים עקב אותו מאורע. * **פרשנות הפסיקה (הלכת איבגאנה ופסיקות מאוחרות יותר):** * **התפתחות ההלכה:** בית המשפט עמד על סוגיית הבחירה בין החוקים, כפי שפורשה בפסיקה. הלכת **ע"א 3449/90 קצין התגמולים נ' איבגאנה** קבעה כי זכות הבחירה קמה למי שזכאי לגמלה משני החוקים עקב אותו מאורע, ואין הכרח שדרגת הנכות תיקבע לפי שניהם. ההתנהגות של הנכה, ובפרט גביית כספים על פי אחד החוקים, מהווה ראיה לבחירתו. * **קבלת תגמולים כמצביעה על בחירה:** בית המשפט הדגיש, בהתבסס על הלכת איבגאנה, כי קבלת קצבאות מהמוסד לביטוח לאומי מהווה בחירה לפי סעיף 36א לחוק הנכים, גם אם הנכה טוען שלא הייתה לו בחירה אמיתית או שנדחתה תביעתו הראשונית לקצין התגמולים. * **העדר זכות חזרה מהבחירה:** הפסיקה (ובפרט הלכת איבגאנה) קבעה כי משבחר אדם בקבלת תשלום לפי אחד החוקים, אין הוא רשאי לחזור בו. * **ביקורת שיפוטית ושינויים בחוק:** לאורך השנים, בתי המשפט מתחו ביקורת על ההסדר החוקי, שחסם לעיתים נכים מלקבל תגמולים לפי חוק הנכים, במיוחד כאשר הבחירה נעשתה מחוסר ברירה או מחוסר הבנה. ביקורת זו הובילה לתיקון 24 לחוק הנכים, אשר הרחיב את תקופת הבחירה לשלוש שנים מיום הגשת התביעה הראשונה למל"ל (במקום שישה חודשים). * **מענה חלקי לבעיה:** הפסיקה לאחר התיקון (כמו במקרים שצוינו בפסק הדין) ממשיכה להצביע על כך שתיקון 24 נותן מענה חלקי בלבד, ומקרים רבים עדיין נותרים ללא יכולת לממש את זכויותיהם לפי חוק הנכים אם הוגשה תביעה למל"ל קודם לכן. * **אי-כשירות לבחור:** הפסיקה (כמו ברע"א 3323/98 זקן נ' קצין התגמולים) קבעה כי הלכת הבחירה חלה גם כאשר הנכה לוקה בנפשו ואינו כשיר לבחור, ואף אם הכספים התקבלו על ידי אפוטרופוס. גם במקרים אלו, נקרא המחוקק לתת דעתו למצב. **ב. יישום העקרונות למקרה הנוכחי:** * **התקיימות תנאי הבחירה:** בית המשפט קובע כי אין מחלוקת שהתביעה למל"ל הוגשה בשנת 2007, והבקשה להכרה בזכות לפי חוק הנכים הוגשה בשלהי 2014. תקופה זו חורגת משמעותית משלוש השנים הקבועות בסעיף 36א לחוק הנכים (גם לאחר התיקון). * **קבלת תגמולים מהמל"ל:** המערער קיבל ועדיין מקבל תגמולים מהמל"ל החל מספטמבר 2007. עובדה זו, על פי הפסיקה, מהווה הוכחה מוחלטת לבחירתו בזכויות לפי חוק הביטוח הלאומי. * **ההשלכה על התביעה לפי חוק הנכים:** מכיוון שהמערער בחר בזכויות לפי חוק הביטוח הלאומי (כפי שבא לידי ביטוי בגביית התגמולים) ולא הגיש תביעה לפי חוק הנכים בתוך התקופה הקבועה בחוק, דין תביעתו להידחות. * **טענת הקשר הסיבתי והאבחנה:** בית המשפט דחה את טענת המערער שאין קשר בין הפגימה הנפשית בביטוח הלאומי לפגימה הנפשית שנתבעה מול קצין התגמולים. הניתוח הרפואי מצביע על סכיזופרניה פרנואידית בשני המקרים, וזהו אותו מצב רפואי בגינו מקבל המערער זכויות מהמל"ל. אין רשומה רפואית המלמדת על פגימה נפשית אחרת. * **טענת ההטעיה:** בית המשפט דחה את טענת ההטעיה בנוסח החלטת הדחייה. ההחלטה מפנה לסעיף הרלוונטי (36א לחוק הנכים) ולרציונל של תשלום קצבה מהמל"ל, באופן שאינו מטעה. * **טענת חוסר ידיעה והבנה:** טענות המערער (ו/או אמו) בדבר חוסר הבנה של ההשלכות של הבחירה, נדחו. הפסיקה אינה מקבלת טענות מסוג זה, במיוחד לאור החובות המשפטיות שחלו על הנכה (או בא כוחו) להכיר את ההשלכות של הגשת תביעה או קבלת תגמולים. כמו כן, ההגנה של "משולל יכולת בחירה" לא הוכחה כרלוונטית או לא הובאה לעיתים כטענה משפטית תקפה על פי הדין הקיים. **ג. דיון בסוגיית ההתיישנות (כ"הערת אגב"):** * בית המשפט קובע כי מכיוון שהערעור נדחה בשל סעיף 36א (בחירה בזכויות), אין צורך לדון בטענת ההתיישנות, שכן לא היה בה כדי לשנות את התוצאה. * **הערת אגב לגבי "חבלה רשומה":** בית המשפט מציין בהערת אגב כי ייתכן והיה מקום לדחות את הערעור גם על הסף מחמת העדר תיעוד בדבר "חבלה רשומה" או פגימה נפשית רשומה, נושא שהיה קשה לאתרו. **חידושים או דגשים משפטיים:** 1. **התקבעות הלכת הבחירה:** פסק הדין ממחיש את התקבעותה של הלכת "הבחירה בזכויות" בין חוק הנכים לחוק הביטוח הלאומי, כפי שפותחה בפסיקה לאורך השנים. גם לאחר תיקון 24 לחוק הנכים, המרחיב את תקופת הבחירה, בתי המשפט ממשיכים לאכוף את הכלל לפיו קבלת תגמולים מהמל"ל, אם נעשתה בחריגה מהמועדים הקבועים, מהווה בחירה סופית. 2. **התנהגות כראיה לבחירה:** פסק הדין מדגיש כי התנהגותו של הנכה, ובפרט קבלת התגמולים, היא הראיה המרכזית והמכרעת לבחירתו, וזאת ללא קשר להבנתו או ידיעתו המלאה של ההסדר החוקי. 3. **חריגות מכלל הבחירה (השלכה עקיפה):** על אף שבית המשפט דחה את הטענות במקרה זה, הוא מצביע על כך שהפסיקה (ובפרט הביקורת השיפוטית) הולידה תיקונים חוקיים מסוימים, וכי קיימת קריאה מתמשכת למחוקק לשקול מחדש את ההסדרים, במיוחד בהקשר של נכים הלוקים בנפשם או שאינם כשירים לבחור. 4. **החשיבות של עמידה בלוחות זמנים:** פסק הדין מדגיש את החשיבות הקריטית של עמידה בלוחות הזמנים הקבועים בחוק, במיוחד בכל הנוגע לבקשות הכרה בזכויות והגשת תביעות. אי עמידה בלוחות הזמנים (במקרה זה, שלוש שנים) מובילה לאובדן הזכות להכרה. 5. **החלטה מבוססת על פרשנות קיימת:** פסק הדין אינו מציג חידוש משפטי דרמטי, אלא משקף נאמנה את ההלכה הפסוקה והפרשנות המקובלת של סעיפי החוק הרלוונטיים, תוך יישומם הקפדני לעובדות המקרה. **מסקנה:** בית הדין המנהלי דחה את ערעורו של המערער, וקבע כי דין תביעתו להכרת זכות לפי חוק הנכים להידחות. זאת, מכיוון שהמערער, בכך שהגיש תביעה למל"ל בשנת 2007 והחל לקבל ממנו תגמולים, בחר בזכויות לפי חוק הביטוח הלאומי. מכיוון שהבקשה להכרת זכות לפי חוק הנכים הוגשה רק בשלהי 2014, חרגה מהתקופה המותרת (שלוש שנים מיום הגשת התביעה למל"ל), ולכן הוא רואה במערער כמי שבחר בזכויות על פי חוק הביטוח הלאומי. טענות נוספות שהועלו על ידי המערער, כגון הטעיה וחוסר הבנה, נדחו אף הן.