רע"א 21137-02-25

תקציר

השופטת דחתה את בקשת רשות הערעור והדגישה כי היא לא העלתה שאלות משפטיות או עקרוניות מעבר לתחום המחלוקת, ואף לא מדובר במקרה שעורר תחושה של עוול עמוק. הבקשה, שהייתה הגלגול השלישי של ערעור, לא הציגה טיעונים חדשים או סוגיות משפטיות. השופט הדגיש את ההבחנה בין ערעור בזכות לבין בקשת רשות ערעור, וציין כי עצם אי ההסכמה עם החלטת הערכאה הנמוכה יותר אינה עילה מספקת לערעור על גלגול שלישי. פסק דינו של בית משפט קמא היה מנומק היטב ומבוסס על שיקול דעת, וטיעוני המבקש, שהתמקדו בהליכי הגבייה ובתשלום החוב, כבר הוסדרו. טענתו של המבקש כי ניהל את התיק באופן אקטיבי לא הוכחה. השופט הסכים עם הפעלת שיקול הדעת של הערכאות הקודמות בקביעת אשמתו התורמת של הצד הזוכה ובהפחתת הריבית על פיגורים. כמו כן, השופטת מתחה ביקורת על פניותיו התכופות של המבקש בתיק, והדגישה את הצורך בסופיות ואת בזבוז המשאבים השיפוטיים. כתוצאה מכך, חויב המבקש לשלם לאוצר המדינה הוצאות, שנקבעו על 5,000 ₪, אשר ינוכו מהבטוחות שהופקדו.