ע"א 999/09

תקציר

עניינו של הערעור ברישום בעלות על דירה בירושלים, שנדחה תחילה על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים. בשנת 1995 תבע קיס את רישום הדירה על שמו, דבר שנעשה בשנת 2000 לאחר פסק דין במעמד צד אחד. עם זאת, שנים לאחר מכן, זאיד הצליח לבטל את הרישום הזה ולהעביר אותו לעצמו בשנת 2003, שוב ללא כל ערעור מצד קיס, שנותר נעדר. בינתיים, טענו המערערים, המתגוררים בדירה מילדות, כי רכשו אותה מקיס בשנת 2002, אך נתקלו במכשולים משפטיים כאשר ניסו לרשום אותה על שמם. למרות ששילמו את מלוא מחיר הרכישה ופעלו בתום לב, תביעתם נדחתה בתחילה בשל אי רישום. בערעור, השאלה המרכזית הייתה האם קיס היה הבעלים החוקי של הדירה כשמכר להם אותה. השופט התמקד בעסקאות סותרות בין קיס וזאיד לבין אביהם, שהעביר את הדירה לכל אחד מהבנים במועדים שונים. הראיות, לרבות תצהירו של זאיד, העלו כי קיס היה הבעלים הלגיטימי המקורי, ובכך יכול היה למכור את הנכס למערערים. חוסר תום הלב של זאיד ואי שיתוף המערערים בהליך המשפטי הרלוונטי סיבכו עוד יותר את המצב וגרמו לו נזק ראייתי. בסופו של דבר התקבל הערעור, והורה לרשם המקרקעין לרשום את המערערים כבעלי הדירה, בעוד שהפיצויים שניתנו בעבר נגד קיס בוטלו כדי להימנע מכפל פיצוי.