בג"צ 2832/96

תקציר

במקרה זה דן בג"ץ בעתירה נגד החלטת לשכת עורכי הדין לשנות לאלתר את המתכונת ולהעלות את ציון המעבר של בחינת ההתמחות למתמחים מ-60% ל-70%. העותרים, מתמחים שהתכוננו לבחינה, טענו כי השינוי היה פתאומי, לא איפשר היערכות ראויה ופגע בחופש העיסוק שלהם. עוד טענו כי לוועד המרכזי של לשכת עורכי הדין אין סמכות לקבל החלטות מסוג זה וכי החלטות אלה מכילות שיקולים זרים. מנגד, לשכת עורכי הדין טענה כי השינויים נועדו לשמור על סטנדרטים מקצועיים על רקע ירידה בידע של הנבחנים. בית המשפט קבע כי לשכת עורכי הדין, כנאמנה הן של הציבור והן של המתמחים, לא פעלה בהגינות בכך שלא אפשרה תקופת מעבר למתמחים שנפגעו. תחולתה המיידית של ההחלטה נקבעה כבלתי סבירה ובלתי מידתית. פסק הדין הדגיש את חשיבותה של תקופת המעבר כדי לאפשר למתמחים זמן להסתגל לשינויים, והדגיש את היעדר ההודעה המוקדמת כבלתי הוגן. לפיכך, החלטת לשכת עורכי הדין נקבעה כבלתי ישימה לבחינה במאי 1996. פסק הדין נמנע גם מלהתייחס לטענות תיאורטיות אחרות של העותרים, נוכח הערתו של שר המשפטים כי שינויים רגולטוריים עתידיים עשויים לתת מענה לסוגיות אלה. בית המשפט פסק לעותרים הוצאות משפט.