ת"א 15334-05-11

תקציר

פסק הדין דוחה את טענת התובעים לתיקון רישום המקרקעין בעין קניה, רמת הגולן, ומכיר במדינת ישראל כבעלים. השופט קובע כי טענות התובעים - המבוססות על רכישה באמצעות חוק ההתיישנות ותרמית הרישום - אינן תקפות. באשר לתקופת ההתיישנות על הרכישה, מסביר השופט כי החזקה של התובעים במקרקעין לפני הליכי הפשרה בשנות ה-90 בוטלה על ידי הרישום שבא בעקבות הסדר הפשרה. יתר על כן, השופטת מציינת כי הקרקעות מוסדרות כעת, והוראת חוק המקרקעין העות'מאנית שהפעילו התובעים מוחלפת בחוק ההתיישנות ובחוק המקרקעין, הקובעים תקופת התיישנות של 25 שנה שלא התקיימה. באשר לטענת תרמית הרישום מקבלת השופטת כי התובעים אכן החזיקו במקרקעין, אך דוחה את טענתם כי רישום המדינה היה מזויף. השופט מפרש את הוראת פקודת ההסדר לרישום כוזב באופן צר וקובע כי סירובם של התובעים להציג מסמכי רכישה מקוריים – חשש שאבדו בשל האפשרות שהקרקע תחזור לסוריה – אינו מהווה תרמית מצד המדינה. כמו כן, השופטת קובעת כי כל תביעה לתיקון הרישום כפופה להתיישנות, ודוחה את טענת התובעים כי חוק המקרקעין פוטר תביעות כאלה מתקופות התיישנות. השופט מציע כי תקופת ההתיישנות המתאימה למקרה זה היא 7 שנים, אך מכיר בכך שפסיקה סופית בעניין זה ממתינה להחלטת בית המשפט העליון. אשר על כן, התביעה נדחית, והתובעים נדרשים לפצות את הנתבע בגין הוצאות משפט.