בג"צ 2814/97

תקציר

פסק הדין מתייחס לעתירה שהוגשה לבג"ץ להורות למשרד החינוך להפעיל את כל תכניות האגף לשירותי חינוך ורווחה (אגף שח"ר) במוסדות חינוך ערביים בישראל. בעתירה נטען כי תוכניות אגף שח"ר, שנועדו לקדם אוכלוסיות חלשות, לא יושמו במוסדות הערביים, דבר המהווה אפליה. המדינה הכירה בהיעדר הפעילות במגזר הערבי וייחסה אותה לסיבות "היסטוריות". עם זאת, בעקבות העתירה הודיעה המדינה על החלטתה להרחיב תוכניות אלה במגזר הערבי, במטרה להקצות 20% מתקציב אגף שח"ר למגזר זה בתוך חמש שנים. במהלך בחינת העתירה הפגינה המדינה התקדמות משמעותית בהקצאת משאבים לצורכי חינוך למגזר הערבי לטיפול באי השוויון. בית המשפט הכיר בצעדים המשמעותיים שעשתה המדינה להשגת שוויון וביעד שכמעט הושג של הקצאת 20% מהתקציב. העתירה ערערה גם על אי הקצאת משאבי חינוך לתוכנית "שיקום שכונות". בית המשפט ציין כי סוגיה זו מחייבת בדיקה מפורטת, שכן הכללת שכונות בתוכנית זו נמצאת בסמכות משרד הבינוי והשיכון. בית המשפט הדגיש כי לא יערוך ביקורת כללית על תקציבי המדינה אלא יבחן טענות ספציפיות לאפליה. היא מצאה כי טענת העותרים בנוגע לתוכנית שיקום השכונות רחבה ולא ממוקדת, ומחייבת בירור נפרד. לפיכך, דחה בית המשפט את העתירה כמיותרת, נוכח התקדמות המדינה בהקצאת משאבי חינוך למגזר הערבי. עם זאת, היא הורתה למדינה לשאת בהוצאות העותרים בסך 20,000 ש"ח, תוך הכרה בתפקידה של העתירה בהנעת בחינה מחודשת של הסוגיה. השופטת ביניש נתנה את פסק הדין, אליו הצטרפו השופטים י' זמיר וא' ברק.