בג"צ 6290/93

תקציר

פסק הדין מתייחס לעתירה שהגישה אחות מעשית נגד ההליכים המשמעתיים שנפתחו נגדה לפי תקנות בריאות העם. העותרת טענה כי התקנות הותקנו ללא סמכות ופוגעות בחופש העיסוק שלה. בג"ץ קבע כי חקיקת המשנה אושרה בחקיקה ראשית, ותוכנה עולה בקנה אחד עם החוק המסמיך. בית המשפט הדגיש את הצורך להבטיח כי האחיות יהיו בעלות הכישורים וההכשרה המתאימים, ופירש את החקיקה המסמיכה באופן רחב כך שתכלול תקנות בדבר המשך כשירותן והתאמתן של אחיות. עוד צוין בפסק הדין כי רשות שיכולה להוציא תקנות או הוראות מינהליות יכולה גם לבטל או לתקן אותן, מה שכולל גם ביטול רישיונות. יתר על כן, בית המשפט מצא כי ההליכים לפי התקנות נועדו להיטיב עם העותר על ידי הבטחת הליך הוגן. באשר לטענת חופש העיסוק של העותר, קבע בית המשפט כי ההגנה על בריאות הציבור גוברת על האינטרסים של הפרט, במיוחד כאשר אי כשירותה או אי התאמתה של אחות מהווה סיכון למטופלים. בדחותו את העתירה, הדגיש בית המשפט את חשיבות הסדרת רישוי הסיעוד באמצעות חקיקה ראשית, וקיווה לחקיקתו המהירה של חוק כזה. השופט חשין והשופט קדמי הסכימו עם פסק הדין, כאשר השופט קדמי הדגיש את הפרשנות המרחיבה של הוראות הרישוי.