עע"מ 1953/13

תקציר

מטרת הערעור היא לקבוע את האחריות לתשלום היטל השבחה בעקבות שינוי ייעוד קרקע חקלאית. המערערים טוענים כי על המשיבים, שהיו חוכרים במשך דורות, לשלם את ההיטל. עם זאת, בית המשפט מוצא כי סעיף 21 לתוספת השלישית חל במקרה זה. הוא קובע כי בעת שינוי ייעוד קרקע חקלאית, היטל השבחה נופל על מינהל מקרקעי ישראל, במיוחד כאשר מנהל מקרקעי ישראל הוא הנהנה העיקרי מההשבחה. בית המשפט מבהיר כי הסכמי המשיבים עם וינקלר ורמ"י אינם מחייבים אותם לשלם את היטל ההשבחה לצד שלישי, מה גם שמנהל מקרקעי ישראל עצמו נושא בהיטל. זאת ועוד, טענותיהם הפרוצדורליות של המערערים, לרבות אלה הנוגעות לאפשרויות תשובה ואי צירוף צד, אינן מצדיקות את ביטול פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים. בית המשפט דוחה גם טענות בדבר שיהוי, חוסר סמכות וחוסר ניקיון, וקובע כי אין בהם כדי לשנות את התוצאה. לאור האמור, הערעור נדחה, והמערערים נדרשים לשאת בהוצאות המשיבים.