פ"ה 15507-11-12

תקציר

התובעים, שגויסו על ידי משטרת הנתבעת בשנת 2004, טענו כי הנתבע הציג בפניהם מצגי שווא טרם גיוסם, והבטיח להם פנסיה תקציבית ודרגה גבוהה יותר. התובעים טענו כי הם הופלו לרעה בהשוואה למועמדים אחרים שהובהלו בתהליך הגיוס ולכן נהנו מתנאי שירות טובים יותר. עוד טענו התובעים כי הנתבעת הפרה את חובת תום הלב והציגה מצגי שווא רשלניים בשלב הטרום חוזי של המשא ומתן. בית המשפט מצא כי עדויות התובעים היו קוהרנטיות וחיזקו זו את זו, בעוד עדי הנתבע היו מהוססים ומעורפלים. עוד נמצא כי הנתבעת לא סיפקה כל הסבר הגיוני ליחס השונה כלפי התובעים ומועמדים אחרים. השופטת השתכנעה כי אכן הוצגו בפני התובעים מצגי שווא, וכי תחושת העוול הסובייקטיבית שלהם היא אובייקטיבית. עם זאת, טענת ההפליה לא הוכחה מעבר לרושם נסיבתי-תיאורטי, והשופטת לא הסכימה עם חוות דעתה של חברתה בנקודה זו. השופטת בחנה גם את סוגיות ההבטחה המנהלית, הנזיקין ומצג השווא ומצאה כי בעוד הנתבע אכן הציג מצגי שווא, התביעה חוסה תחת חוק ההתיישנות. התובעים לא הוכיחו כי הנתבע הודה בזכויותיהם בתוך תקופת ההתיישנות, ואף לא חלו הוראות ההתיישנות שלא במתכוון. למרות שהשופט שוכנע שנעשה עוול, תקופת ההתיישנות הפרוצדורלית גרמה לכך שיש לדחות את תביעת התובעים. עם זאת, השופטת בחרה שלא להטיל הוצאות על התובעים בשל אופיו החברתי של בית המשפט והנזק הכלכלי הרב שנגרם כתוצאה ממצגי השווא של הנתבעת. כל צד נצטווה לשאת בהוצאותיו.