ע"פ 1410/10

תקציר

המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בחיפה בעבירות של ניסיון שוד, נשיאת נשק שלא כדין, שיבוש הליכי משפט והדחה בחקירה, ונגזרו עליו שמונה שנות מאסר, לצד קנס ותשלום פיצויים. הוא ערער על הרשעתו ועל גזר דינו לבית המשפט העליון, בטענה כי בית המשפט המחוזי שגה בפרשנות העובדות והחוק. לגופו של עניין, הוא טען כי הראיות אינן תומכות באישום של ניסיון שוד, כי הודאתו בפני שותפו לתא הייתה צריכה להיפסל מאחר שלא ניתנה מרצון, וכי הראיות הנוספות שהוצגו אינן מאששות די הצורך את הודאתו. הוא גם טען כי עונשו מוגזם. שופט בית המשפט העליון, לאחר שבחן את חומר הראיות ואת פסק דינו של הערכאה הנמוכה יותר, לא מצא עילה להתערב בממצאי העובדות והמהימנות של בית המשפט המחוזי. נפסק כי הודאתו של המערער ניתנה מרצונו החופשי וכי הראיות הנוספות, לרבות עדותו של מודיע וראיות פיזיות מזירת העבירה, מחזקות די הצורך את ההודאה. זאת ועוד, הסכימה השופטת עם פרשנותו של בית המשפט המחוזי לחוק בדבר יסודות ניסיון השוד וחלקו של המערער בעבירה. לבסוף, העונש נמצא סביר ותואם את רף הענישה, ולכן הערעור נדחה במלואו.