ע"א 8537/06

תקציר

בית המשפט החליט כי יש לדחות את בקשת הערעור. השאלה המרכזית נסובה סביב טיבה של הזכות שבה מחזיק המשיב - בין אם מדובר במשכון ובין אם במשכנתה - לגבי פיסת קרקע והנכסים הבנויים עליה. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיב בקובעו כי הבטוחה כוללת את הדירה, תהא זכותו של המשיב אשר תהא. בית המשפט מסכים עם פסק דינו של בית המשפט המחוזי, תוך הדגשת ההבחנה בין שעבוד על זכויותיו החייבות של היזם לבין משכון על המקרקעין, אם כי התוצאה נותרה בעינה. במקרה זה, מכיוון שהיזם לא היה רשום כחוכר, הם לא יכלו לרשום משכנתא על הקרקע. בית המשפט מפרש את הסכם ההלוואה והמשכון, וקובע כי המשיב מחזיק בשעבוד על זכויותיו החוזיות של היזם מול המנהל. בהתייחס לשאלה השנייה, גם היקף תחולת המשכון נדחה לטובת המשיב. זכויותיו החוזיות של היזם אינן חולקות וכוללות את הזכות להירשם כחוכר ואת זכות החזקה בקרקע, המשתרעת על הצדדים הקשורים. אין די בטענות המערערים בדבר ההיגיון המסחרי של המשכון ופרשנותו של הסכם המשכון כדי לגבור על זכותו של המשיב להעביר את זכויות היזם. השופט דנציגר והשופט רובינשטיין מסכימים עם חוות דעתו של המשנה לנשיא, ומדגישים את התכלית המסחרית וההיגיון הכלכלי העומדים מאחורי החוזה. ההחלטה לדחות את הערעור התקבלה פה אחד, והותירה את המערערים אחראים להוצאות המשיבים, בסך כולל של 20,000 ₪.