עת"מ 57241-11-18

תקציר

בעתירה נטען כי ועדת התכנון הארצית חרגה מסמכותה בכך שאישרה תכנית שקבעה מבני ציבור, שטחים פתוחים ושטחי תעסוקה ומסחר ששירתו בעיקר את צרכי היישוב הקיים ברמת גן, ולא את צורכי יחידות הדיור החדשות המוצעות בתוכנית. בית המשפט הסכים עם העותרים כי חוק קידום הבנייה מחייב כי שטחים אלה יהיו בראש ובראשונה לטובת היחידות החדשות, וכי לוועדה אין סמכות לאשר את התכנית כפי שהוצגה. עם זאת, מאחר שהעותרים הצהירו במפורש כי אינם מעוניינים שהתכנית תבוטל במלואה – אלא רק בחלקים הנוגעים לנכסיהם – לא יכול היה בית המשפט להורות על ביטול התכנית. בית המשפט דחה גם את טענותיהם האחרות של העותרים הנוגעות לסתירה הנטענת של התכנית עם תמ"א 35, ולרוחב הלא מספיק של אזור החיץ בין היישוב הכפרי לבין השטחים המיועדים לבנייה רוויה. עם זאת, הורה בית המשפט לתקן את התכנית כך שתרחיב את החיץ במקטעים שרוחבו פחות מ-50 מטרים. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ולא היה צו להוצאות.