ע"א 1645/15

תקציר

בפסק הדין בערעורים האזרחיים בעניינם של לבנת, אדלר ופדלון, בחן השופט י' דנציגר שלושה ערעורים והמליץ לדחות את כולם. הערעור הראשון, ע"א 1645/15, התמקד בשאלה האם הסכמתה של לבנת לכיסוי אישי של הוצאות שנויות במחלוקת התייחסה לטענות לאפליה מצד אדלר ופדלון לפי סעיף 191 לחוק החברות. בית המשפט הגיע למסקנה כי פעולתה של לבנת הסירה כל אפליה לכאורה, ומייתרת את הצורך בחקירה נוספת. בערעור 1687/15 אישר בית המשפט את החלטת בית המשפט המחוזי בעניין ההוצאות, והדגיש כי התערבות שמורה למקרים חריגים של טעות משפטית ניכרת, שלא היו קיימים כאן. טענותיה של לבנת בדבר היעדר הוכחות מספקות להוצאות ושכר טרחה בלתי מידתי נדחו, שכן הראיות שהובאו נחשבו מספיקות על ידי בית המשפט המחוזי. גם ערעורם הנגדי של אדלר ופדלון בערעור אזרחי 1687/15 נדחה. הם ערערו על היעדר שיפוי בגין שכר טרחה שלא שולם, אך בית המשפט לא מצא סיבה להתערבות, וטען כי בפסק הדין של בית המשפט הפרוצדורלי לא נפלה טעות משפטית. ככלל, הערעורים נדחו ללא כל צו להוצאות, דבר המשקף שיקול דעת שיפוטי רחב והקפדה על עקרון ההתערבות המינימלית של הערעור בקביעת הוצאות פרוצדורליות.