בש"א 4699/00

תקציר

המשיבים ביקשו מבית המשפט להצהיר כי בהליכי ההפקעה משנת 1986 לצורך הקמת הרובע היהודי לא התכוונו להפקיע את רכושם. לחילופין, אם ההפקעה כללה את רכושם, אזי יש להכריז עליה כבטלה. המבקשים ביקשו לדחות את התביעה בעילה של היעדר סמכות עניינית. בית המשפט המחוזי קבע כי הסעד הראשון, שהוא בירור מחלוקת עובדתית, נופל בגדר סמכותו. אולם הסעד השני, שהיה התקפה ישירה על החלטת שר האוצר, לא עשה זאת. בית המשפט קיבל את טענת המבקשים כי מחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים משתמע כי עניינים הנוגעים להחלטות שרים נותרו בסמכותו של בית המשפט הגבוה לצדק. השופט הדגיש כי יש לנקוט בגישה הפרגמטית במקרה זה, שכן מדובר בסוגיה רגישה בעלת השלכות רחבות. יתר על כן, הסעד השני עסק בעיקר בשאלות נורמטיביות-משפטיות, ולא בשאלות עובדתיות. לפיכך, נעתר בית המשפט לבקשת המבקשים והורה על מחיקת הסעד השני, תוך הגבלת הדיון לסעד הראשון שבסמכותו של בית המשפט המחוזי.