עת"מ 5050-07-22

תקציר

מינהל מקרקעי ישראל ושתי חברות פרטיות, גן ראובן ודירות יוקרה, היו מעורבים בסכסוך קרקעות מורכב. המחלוקת המקורית נבעה מסירובה של רשות מקרקעי ישראל להקצות שטחים נוספים לחברות הפרטיות, אותם ביקשו ללא מכרז פומבי על בסיס זכויות היסטוריות ושורה של הסכמי עבר. רשות מקרקעי ישראל טענה כי טענות החברות לוקה בחסר בשל השיהוי וכי אין להן זכויות תקפות בקרקעות הנוספות. בית המשפט מצא כי החברות היו צריכות לפעול מוקדם יותר, בסביבות שנת 2010, כדי לממש את זכויותיהן הנטענות, ותביעתן הנוכחית נדחתה באופן סובייקטיבי ואובייקטיבי. בנוסף, קבע בית המשפט כי דרישות החברות נעדרות תוקף חוזי וקנייני, שכן הקרקע המדוברת הוחזרה לרמ"י בהסכמים קודמים, והחברות כבר קיבלו פיצוי בגינם. בית המשפט הצביע גם על שיקולים נורמטיביים, ובהם חובת שיווק מקרקעין באמצעות מכרזים פומביים ועקרונות של צדק חלוקתי, אשר שקלו כנגד עמדות החברות. יתר על כן, המדיניות המרכזית שעליה ביססו החברות את טיעוניהן, קרי החלטות המועצה 611 וממשיכותיה, כבר לא הייתה תקפה. גם טענותיהן האחרות של החברות, לרבות אלה שהתבססו על החלטת הנהלת רמ"י מ-1991 ומזכר הבנות, לא צלחו, שכן מסמכים אלה לא חייבו את רמ"י ולא כיסו את הקרקעות הנוספות המדוברות. ככלל, בית המשפט הגיע למסקנה כי העתירות שהגישו החברות הפרטיות משוללות כל יסוד ודחה אותן, והורה לחברות לשלם 10,000 שקל כל אחת כשכר טרחה לרשות מקרקעי ישראל.