עת"מ 597/06

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בעתירה נגד החלטת משרד הפנים לסרב לבקשה לאיחוד משפחות של תושבת ישראל, אינאס אבדין, ובעלה, מונקז אבו מנשר, תושב חברון. המחלוקת המרכזית נסובה סביב מיקומו של מרכז חייה של אבדין בתקופה שבין נישואיה בינואר 1999 ועד ספטמבר 2002. בשנת 2001 אישר משרד הפנים את הבקשה לאיחוד משפחות, אך מאוחר יותר התברר כי אבדין מסרה פרטים כוזבים על מקום מגוריה, לפיהם התגוררה בישראל בעת שהתגוררה בפועל בחברון. מידע מוטעה זה היה חיוני, שכן אישור בקשתה התבסס על ההנחה שהיא חיה בישראל. לאחר חקירה שערך המשרד בשנת 2005, הגיע המשרד למסקנה כי אבדין התגוררה בחברון במשך שלוש שנים ושמונה חודשים לאחר נישואיה, למעט תקופה קצרה בשנת 2000 בשל סכסוך עם בעלה. בעקבות זאת החליט המשרד לדחות את הבקשה לאיחוד משפחות, בנימוק של היעדר הוכחת מרכז חיים בישראל בתקופה הרלוונטית ומסירת פרטים מטעים. בית המשפט לעניינים מנהליים, לאחר שבחן את חומר הראיות, אישר את החלטת המשרד וקבע כי היא מבוססת על ראיות מנהליות ואינה מצדיקה התערבות שיפוטית. בית המשפט הדגיש כי לשיקול הדעת של המשרד במקרים כאלה ניתן מרחב תמרון ניכר. נקבע כי מרכז חייה של אבדין אכן היה בחברון בתקופה המכרעת, וטענתה כי התגוררה דרך קבע בישראל משנת 2001 ואילך לא הייתה משכנעת. זאת ועוד, טענותיה הכוזבות של אבדין בנוגע למקום מגוריה, שלא נעשו בתום לב, שימשו עילה מוצדקת לדחיית הבקשה, שכן היא התבססה על מידע מטעה. בית המשפט הדגיש כי תפקידו של בית המשפט לעניינים מנהליים אינו להחליף את שיקול דעתה של הרשות המנהלית בשיקול דעת משלה, אלא להבטיח שהחלטת הרשות תהיה סבירה. לאור העובדות, בית המשפט לא ראה עילה להתערב בהחלטת המשרד ודחה את העתירה, תוך שהוא פוסק למשרד שכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪ בתוספת מע"מ.