בר"ע 1775/07

תקציר

הערעור התקבל על ידי בית המשפט, ואישר את השימוש בפרק י"א לתקנות, תוך התמקדות מיוחדת בתקנות 127 ו-130(א). תקנה 127 מחייבת צד להגיש חוות דעת רפואית עם תביעותיו אלא אם כן בית המשפט פטר אותו, ואילו תקנה 130(א) מאפשרת לבית המשפט למנות מומחה מטעמו. פסק הדין מדגיש את נחיצותה של חוות דעת רפואית לביסוס עילת תביעה, והוא מדגיש את שיקול דעתו של בית המשפט לפטור צדדים מדרישה זו ולמנות מומחה, ובכך להכיר במורכבות ובנטל הכלכלי הפוטנציאלי הכרוך בכך. פסק הדין מדגיש מספר שיקולים למתן פטור, כגון מניעת תביעות סרק, איזון עלויות והבטחת גישה לצדק. היא מצביעה על כך שמינוי מומחה לבית המשפט שולל את הצורך בהערכות מרובות, ובכך מקטין את אי הנוחות הפוטנציאלית לתובע. מדובר בחיילת משוחררת שלא הצליחה לממן חוות דעת בכירורגיית פה ולסת, התומכת בטענתה לנכות לצמיתות. בית המשפט מצא טעמים לפטור אותה מהגשת חוות דעת רפואית וחייב מינוי מומחה בלתי תלוי. המשיבים שמרו לעצמם את הזכות להגיש חוות דעת מומחה משלהם, תוך הבטחת ייצוג מאוזן. פסק הדין מדגיש את תחולתה המקלה של תקנה 127, ומדגיש את הצורך בהצדקה חזקה אם בקשת ויתור נדחית. ההחלטה פוטרת את המבקש מהוצאות ומורה על החזרת כל ההפקדות שבוצעו, שהסתיימו ביום 6.7.07.