ע"א 336/68

תקציר

מדובר בהסדר גירושין בין נח לויץ לבעלה יעקב לויץ. לאחר גירושיהם פנה נח לבית המשפט המחוזי בבקשה למתן פסק דין שיפרש את הזכויות הנזכרות בתוספת להסכם הגירושין. המשיב טען כי בית המשפט המחוזי נעדר סמכות לדון בתיק, שאמור להידון בבית הדין הרבני. בית המשפט המחוזי הסכים והעביר את התיק. בית המשפט העליון קיבל חלקית את הערעור, וקבע כי אם עילת התביעה של נח מבוססת על התוספת להסכם הגירושין, אזי לבית הדין הרבני אכן יש סמכות, שכן מדובר בתביעת גירושין ובית המשפט אישר את ההסכם. בנוסף, כל תביעה הקשורה לחיים המשותפים של בני הזוג לפני הגירושין נמצאת גם היא בסמכותו של בית הדין הרבני, שכן הסכם הגירושין הסדיר את כל העניינים הללו. בית המשפט המחוזי מוסמך לדון בעילות רק על סמך הסכמות שנעשו לאחר פסק הדין לגירושין. עם זאת, בית המשפט העליון גם קבע כי אם תביעתו של נוח מבוססת על חיים משותפים מחודשים לאחר הגירושין, ולפיכך על הסכם חדש, לבית המשפט המחוזי יש סמכות לדון בעניין זה. מאחר שכתבי הטענות לא הוכנו כראוי ולא פורטו בבירור עילות התביעה, הורה בית המשפט לבא כוחו של נוח להגיש כתב תביעה מסודר בתוך 30 יום, המפרט את העובדות והסעדים המבוקשים. השופט זוסמן הורה כי נחה יוכל לפנות שוב לבית המשפט המחוזי אם בית הדין הרבני יפסוק כי התוספת להסכם לא הוגשה להם. ההחלטה התקבלה ללא הוצאות, בשל הפורמט הלקוי של כתבי הטענות.