ב"ל 49790-05-23

תקציר

התובעת, אזרחית סרבית-ישראלית שעלתה לישראל בשנת 1995, ערערה על החלטת המוסד לביטוח לאומי מיום 12.9.2022, שקבע כי אינה תושבת ישראל מאז 5.1.2014 ולכן אינה זכאית להטבות מסוימות. התובעת טענה כי יש לראות בה תושבת. בית המשפט בחן את חומר הראיות והגיע למסקנה כי לתובע קשרים הדוקים עם ישראל; הייתה לה דירה בנהריה, היה לה חשבון בנק מקומי ומשפחתה, כולל בתה ונכדיה, התגוררו בארץ. בית המשפט התחשב גם בגילה המתקדם של התובעת, במחלתה וברצונה לבלות עם משפחתה בסרביה כדי להפיג את בדידותה. למרות השהות המשמעותית של התובעת בסרביה, בית המשפט קיבל את תביעתה וקבע כי קשריה עם ישראל יציבים ומשמעותיים. שהותה הזמנית בסרביה לצורך ביקור משפחתי לא שללה את זיקתה לישראל, מה גם שלא היו לה קשרים עם סרביה מעבר למשפחתה והיא לא עבדה או החזיקה בה רכוש. כמו כן, נשקלה השפעתה של מגפת הקורונה על יכולתה של התובעת לנסוע, כאשר בית המשפט ציין כי מגבלות המגפה השפיעו ככל הנראה על שהותה בישראל. בהחלטה חצויה פסק בית המשפט בסופו של דבר לטובת התובעת, וקבע כי יש לראות בה תושבת ישראל החל מיום 5.1.2014, כאשר חוות הדעת החולקת מדגישה את זיקתה המוגברת של התובעת לסרביה. פסק הדין הורה לנתבעת לשאת בהוצאות התובע ובשכר טרחת עורך דין.