בד"א 35/02

תקציר

בית הדין המשמעתי במחוז תל אביב הרשיע עורך דין בהפרת חובת הנאמנות שלו כלפי לקוחותיו ובמעילה בכספים שיועדו להם, וגזר עליו השעיה לצמיתות מלשכת עורכי הדין. עורך הדין ערער על החלטה זו, אך בית המשפט לערעורים אישר את ההרשעה ואת גזר הדין. הערעור לא שכנע את בית המשפט, שכן פסק הדין המקורי היה מנומק היטב והתבסס הן על עדויות עדים והן על מסמכים בני זמננו. בית הדין דחה את הטענה בדבר הרכב בית הדין המשמעתי, שכן שינויים כאלה בחברות מותרים על פי חוק ואינם מחייבים משפט חוזר. גם ניסיונו של המערער לערער על הממצאים העובדתיים נכשל, שכן הוא לא הציג ראיות משכנעות לסתור את טענת המשיב. ערכאת הערעור הסכימה עם נימוקיו וגזר דינו של בית משפט קמא, והדגישה את הצורך להגן על הציבור ולשמור על שמו הטוב של מקצוע עריכת הדין. הנסיבות האישיות לא נחשבו לגורם מקל, בשל חומרתן של העבירות. פסק הדין אישר את ההשעיה לצמיתות, האריך את ההשעיה הזמנית והורה על פרסום פסק הדין כנדרש בחוק. המערערת נדרשה גם לכסות את הוצאותיו של המשיב.