ה"פ 10950-09-10

תקציר

תיק בית המשפט נסוב סביב בעלות על דירה בבת ים, שנרכשה באמצעות משכנתא משותפת המיוחסת הן למבקש (שהוא האחיין) והן למשיב (שהוא הדוד). לטענת המבקש, הדירה נרכשה מכספו בלבד ורישום הזכויות על שם שני הצדדים היה זמני בלבד ולצורך קבלת הלוואה מהבנק. המבקש התכוון לבסס את עתידו בדירה וסיכם בעל פה עם המשיב כי הזכויות יועברו אליו לאחר תשלום מלוא החוב לבנק. מנגד, טען המשיב כי רישום הזכויות שיקף נאמנה את ההסכמות בין הצדדים, וכי מימן את רכישת הדירה באמצעות לקיחה משותפת של ההלוואה. בית המשפט בחן את התיק ושקל את הראיות והעדויות שהוצגו, אשר הצביעו על התנהלות משותפת המרמזת על יחסי נאמנות בין הצדדים. גרסת המבקש לאירועים התקבלה על ידי בית המשפט, שכן נמצא כי הדירה אכן נרכשה על ידי המבקש והרישום על שם המשיב היה סוג של נאמנות. בית המשפט הכיר בקיומה של נאמנות מכללא, אותה ניתן להסיק מהתנהלות הצדדים. אינדיקציות חשובות התומכות בטענת המבקש היו כי הוא שילם למוכרים את מלוא התמורה עבור הדירה והמשיך לשאת בנטל החזר ההלוואה לבדו. המשיב, שמעולם לא התגורר בדירה, לא נדרש להשתתף ברכיב כלשהו בתמורה. זאת ועוד, צוואתו של המשיב, אשר הוריש את חלקו בדירה למבקש, כמו גם עדותו שלו, תמכו במסקנה כי המבקש הוא הבעלים החוקי של הדירה. עם זאת, מאחר שהבנק לא היה צד להליך, קבע בית המשפט כי צו הצהרתי יינתן רק לאחר קבלת הסכמת הבנק להסרת אחריותו של המשיב ליתרת החוב או עם פירעון מלא של החוב לבנק, לפי המוקדם מביניהם. התביעה התקבלה, והמבקש קיבל את הסעד ההצהרתי המבוקש, ללא צווים בדבר הוצאות למניעת מחלוקת נוספת בתוך המשפחה.