ת"א 1639/09

תקציר

הסכסוך נסוב סביב בעלות על דירה בתל אביב. הדירה נמצאת בבעלותו הרשמית של הנתבע פרץ, ונרשמו נגדה מספר הערות אזהרה ועיקולים על שם הנתבעות שנסי, מוסרי, נהרי-ברשת וחנה סויסה. ליבת הסכסוך כוללת ארבע עסקאות הקשורות בבעלות על הדירה. הראשון, ב-27 באוגוסט 2004, היה בין פרץ לשנסי; השנייה, מיום 28.1.2007, בין שנסי למוסרי; השלישי, מיום 8 בפברואר 2007, בין מוסרי לוולמר; והרביעי, מיום 16.10.2007, בין מוסרי לנהרי-ברשת. בית המשפט שואף לקבוע את תוקפן של עסקאות אלה. יש לציין כי נראה כי שנסי, עורך דין שסורב, פעל באופן לא אתי, והשתמש במוסרי כ"איש קש" בעסקאות השנייה והרביעית. יתר על כן, ניכר כי נהרי-ברשת שילמה לשנסי את התמורה המוסכמת בגין העסקה הרביעית, בעוד שלמוסרי לא היו זכויות בפועל בדירה. עם זאת, בית המשפט נמנע מלהסיק את תום ליבה של נהרי-ברשבשת בשל היעדר ראיות. בנוסף, בית המשפט מכיר בקיומו של עיקול על זכויותיה של שנסי, שנרשם לפני העסקה הרביעית לטובת חנה סויסה. על פי הפסיקה המקובלת, עיקול זה מקבל קדימות על פני כל עסקה עוקבת. פסק הדין משרטט את מצב הדברים הקיים וקובע את זכויות הצדדים עד להמשך הדיונים. יש לציין כי היא מוצאת את מוסרי כאיש קש בעסקה עם נהרי-ברשת, אינה מעניקה לו זכויות ומורה לנהרי-ברשבשת לשלם הוצאות משפט לנתבעת חנה סויסה. בית המשפט גם קובע דיונים נוספים כדי להתעמק בעסקה הראשונה בין פרץ לשנסי, ומדגיש כי אם עסקה זו תיחשב כמבוטלת, היא תבטל את כל העסקאות הבאות. השימוע בעניינים אלה נקבע ל-11 ביולי 2013.