ת"א 41306/04

תקציר

בפסק דין זה דחה בית המשפט את תביעתו של המבקש להחזקת החזקה בחלקת מקרקעין, ומצא כי הגנות המבקש מפני פינוי אינן מבוססות. בתחילה ניסה בית המשפט לתווך בהסכם המאפשר למבקש להשתמש במקרקעין מבלי לפגוע בזכויות הקניין של המשיב. עם זאת, המבקש חזר בו מההסכם. בית המשפט לא מצא בסיס לטענות המבקש בדבר התיישנות סטטוטורית או היתר בלתי חוזר לתפוס את הקרקע. חרף טענת החזקה ארוכת הטווח של המבקש, הגיע בית המשפט למסקנה כי לא הוקם רישיון או רשות מכללא, שכן זכויות אלה הן אישיות ואינן ניתנות להעברה, ולא ניתן היה להעבירן מקודמו למבקש, שהוקם רק בשנת 1998. המבקש הוכפש עוד יותר על ידי מכתב מהיו"ר שלהם, שבו הודה כי אין זכות חוקית בקרקע והסכים להתפנות על פי דרישה. מאחר שהמבקש לא החזיק בקרקע מספיק זמן כדי לבסס זכאות כלשהי, ואף לא נמצאו ראיות להשקעה משמעותית בקרקע, נדחתה גם התביעה לפיצויים. בית המשפט קבע כי על המבקש לפנות את הקרקע בתוך 60 יום, בכפוף לתקופת העתקה מצומצמת, והורה למבקש לכסות את הוצאות המשפט של המשיב. היעדר הגנה לגיטימית מצד המבקש הוביל להחלטה על פינוי, תוך הבטחת שמירת זכויות הקניין של המשיב.