המ"ש 926-12-23

תקציר

השופט החליט לדחות את הבקשה לאחר ששקל בכובד ראש את הטיעונים שהוצגו. ההחלטה מתבססת על מספר נקודות מרכזיות. ראשית, המשיבה הביאה ראיות משכנעות בדמות אישור מסירה, המצביעות על כך שהדו"ח המדובר אכן נמסר למבקשת, בניגוד לטענתה כי לא התקבל. המבקש לא סיפק כתובת חלופית או מסמכים תומכים כלשהם כדי להפריך חזקת מסירה זו. בנוסף, טענת המבקשת כי הורשעה אך ורק על יסוד חזקת הבעלות נעדרת שחר ואינה מעוררת חשש לעיוות דין אפשרי. טענתה כי אדם אחר נהג ברכב לא הוכחה בפרטים או ראיות. השופט הדגיש כי אין די בטענת הגנה גרידא כדי לבסס חשש לעיוות דין. כמו כן, הבקשה התעכבה משמעותית, כאשר הדו"ח נמסר בינואר 2021 והבקשה הוגשה בדצמבר 2023, מה שכשלעצמו מצדיק את הדחייה. עוד ציינה השופטת כי המבקשת הייתה מודעת בעבר לחובות בשמה, אך לא פעלה לבירור דיווחים כלשהם. לבסוף, השופט הדגיש את חשיבות העמידה בלוחות זמנים פרוצדורליים, במיוחד בענייני תעבורה, וההחלטה הקודמת ביולי 2023 הייתה צריכה לשמש הנחיה למבקש להתייחס לכל סוגיה שעומדת על הפרק. נוכח היעדר נימוקים משכנעים ושיהוי משמעותי, נדחתה הבקשה להארכת מועד המשפט, כאשר זכות הערעור שמורה לצדדים על פי החוק.