ת"א 1721/04

תקציר

נייר וקרטון דרומי (1996) בע"מ, בבעלות משפחת קרטין, שכרה את אלי שמעון כמנהל. החברה האשימה את שמעון בניהול כושל של כספי החברה ופיטרה אותו. נייר דרומי הגישה תביעה שכנגד נגד שמעון, בטענה לאי סדרים כספיים, לרבות שלשל לכיסו את כספי החברה, מכירת סחורה במזומן ואי הפקדת המחאות של לקוחות לחשבון החברה. החברה דרשה 190,601 שקל, שלאחר ניכויים הסתכמו ב-171,150 שקל. בית המשפט הסכים והורה לשמעון לשלם סכום זה. החברה האשימה גם את שמעון בשיבוש רישומי הנהלת החשבונות ודרשה 63 אלף שקל עבור הוצאות תיקונם, אך השופט פסק רק 4,300 שקל דמי אחסנה עבור מכונות שהושארו בשטח החברה לאחר פיטוריו של שמעון. החברה תבעה 20 אלף שקל בגין נזק לציוד שלה, אך השופט דחה זאת מחוסר ראיות. גם התביעה לאובדן רווחים בסך 250 אלף שקל נדחתה, מאחר שהחברה לא סיפקה מסמכים מבוססים. בנוסף, החברה תבעה פיצויים בגין לשון הרע שביצע שמעון. השופט פסק 50 אלף שקל לשמואל קרטין, ו-15 אלף שקל כל אחד לשושנה וג'ני קרטין בגין מכתבים ואמירות מכפישות של שמעון. שמעון גם הגיש תביעה נגד עיתון דרומי, בטענה שמכונה שהייתה בבעלותו, פישר קריקר, לא הוחזרה לו לאחר פיטוריו. בית המשפט פסק לטובתו של שמעון, והורה לחברה לשלם לו 18 אלף שקל דמי שימוש ו-8,000 שקל לפי שווי המכונה. כמו כן נשקלו שתי טענות מזיקות. הראשון, על ידי שמעון, על צ'ק על סך 5,000 שקל, נדחה משום שלא היה מחזיק ראוי. השני, של מאיר ברנד, חותנו של שמעון, נגע לשני שיקים של 7,500 שקל. בית המשפט פסק לטובתו של ברנד, שכן הוא נתן ערך וקיבל את הצ'קים בתום לב. בסיכומו של דבר, בית המשפט הורה לשמעון לשלם לחברת נייר וקרטון דרומית בע"מ סך כולל של 306,390 ₪ ולבני הזוג קרטין 75,000 ₪. נייר דרומי חויבה לשלם לשמעון 20,000 שקל וטענתו של ברנד בנוגע לצ'קים התקבלה. כל צד היה אמור לשאת בהוצאותיו המשפטיות ובשכר טרחת עורך הדין.