ת"א 51757-08-18

תקציר

בפסק הדין התייחס בית המשפט למחלוקת בין בנק לתובעים בנוגע לסירוב הבנק לאפשר הפקדת כספים הקשורים לעסקאות במטבעות דיגיטליים לחשבון לקוח. סירובו של הבנק התבסס על טענת משבר אמון עם התובעים ועל הטענה כי קבלת כספים אלה אינה שירות חיוני לפי חוק שירות לקוחות בנקאי. עם זאת, בית המשפט דחה את טענת הבנק כי הוא אינו מחויב להציע שירות זה, וקבע כי ניהול חשבון עובר ושב כולל מטבעו קבלת כספים, ללא קשר למקורם. היא הדגישה כי פסקי דין קודמים קבעו כי ניהול חשבון עובר ושב הוא שירות חיוני שהבנקים מחויבים לספק אלא אם קיים סירוב סביר. בית המשפט קבע כי המדיניות הכללית של הבנק בנוגע למטבעות דיגיטליים אינה סבירה, והדגיש כי על הבנקים להעריך סיכונים בכל מקרה לגופו ולא להטיל איסורים גורפים. גם הטענה למשבר אמון בשל אופי העסקאות במטבעות דיגיטליים של התובעים נדחתה על ידי בית המשפט, שכן הראיות לא הוכיחו די הצורך חוסר היגיון כלכלי בעסקאות התובעים. כמו כן, בית המשפט ציין כי הכספים כבר אומתו על ידי בנק דיסקונט בו החזיק ביטוסי חשבון, וקבע כי סירובו של הבנק הנתבע אינו מוצדק, שכן הוא לא הבחין ולא ניהל סיכונים פוטנציאליים שבנק דיסקונט יכול להתמודד איתם. פסק הדין הורה לבנק לקבל את הכספים מביטוסי ברגע שמסמכים נאותים יוכיחו ציות, ופסק לתובעים הוצאות משפט חלקיות, מתוך הכרה בסירובו של הבנק שנבע בחלקו מאי ודאות רגולטורית קודמת.