ת"א 36776-03-16

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעת פיצויים בגין מקרקעין שהופקעו על ידי מינהל מקרקעי ישראל. הקרקע המדוברת הייתה בבעלותו של עבד חוסיין סאלח עלי, שהוריש את זכויותיו לשלושת ילדיו. לאחר מותו של עלי הופקעו זכויותיו בקרקע. ילדיו ויורשיהם תבעו ממינהל מקרקעי ישראל פיצויים. עיקר המחלוקות בתיק זה היו על שני נושאים: האחת, גובה הפיצוי המגיע לתובעים, והשנייה, זכותו של מינהל מקרקעי ישראל לשיפוי מיורשיו של אחד מילדיו המנוחים, חסן. בית המשפט קבע כי התובעים זכאים לפיצוי בגין ההפקעה. הפיצוי יחושב על בסיס פסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט העליון, הקובע את שיטת החישוב במקרים אלו. שוויה המשתנה של הקרקע המופקעת, עליה מתבסס הפיצוי, ייקבע על פי השמות שהגישה הנתבעת, אשר העריכה את הקרקע כשמורת טבע, ולא כקרקע חקלאית כפי שנטען על ידי התובעים. בנוסף, קבע בית המשפט כי חסן הסמיך צד שלישי, חלילה, לפעול בשמו ולחתום על הסכם פיצויים עם מינהל מקרקעי ישראל. עם זאת, ההסכם לא כלל את זכויותיהן של אחיותיו של חסן, שכן הן לא הסמיכו אותו לייצרן. לפיכך החליט בית המשפט כי על יורשיו של חסן לשפות את מינהל מקרקעי ישראל בגין כל סכום שישולם לתובעים העולה על חלקו של חסן בפיצויים, העומד על 96,071 ₪. עוד קבע בית המשפט כי תביעת השיפוי נגד יורשיו של חסן מותנית בהליך לקביעת שווי העיזבון שכל יורש קיבל מחסן. מינהל מקרקעי ישראל חויב לשלם לתובעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין, בסך 15% מהפיצוי שנטען. כל צד יישא בהוצאותיו הקשורות להודעת הצד השלישי.