ע"א 53344-03-16

תקציר

המערערת, ששכרה דירה, אחראית לתשלום ארנונה. הם לא הודיעו לעירייה על כניסתם לחוזה החכירה, מה שגרם להחמצת דרישות החיוב. בית המשפט לא מצא כל ראיה לכך שהם הודיעו לעירייה על עזיבתם, וטענותיהם כי העירייה הייתה צריכה לדעת שהם עוזבים נדחו. ערעורה של המערערת כי המסים ישולמו על ידי המשכיר נדחה אף הוא בשל היעדר הודעה בכתב על עזיבה והתנהלות חריגה. פסק הדין התייחס גם לטענותיה החלופיות של המערערת, לרבות מכתב שנשלח לבזק להקפאת קווי טלפון, ומצא כי הן חסרות שחר. בנוסף, דן בית המשפט בהודעה המאוחרת לצד השלישי (המשכיר), שהוגשה מעבר לתקופת ההתיישנות ונדחתה. מכתבו של בעל הדירה לעירייה, אשר לדעת המערערת מעיד על חוסר תום לב, נמצא חסר משמעות. פסק הדין הגיע למסקנה כי אי עמידתה של המערערת בדרישות החוק ובהסכמי השכירות בדבר כניסה ויציאה מחוזה השכירות הותירה אותה אחראית לתשלום הארנונה. עם זאת, סכום החוב המוזכר בפסק הדין לא היה ברור וטעון תיקון. הערעור הן נגד העירייה והן נגד המשכיר נדחה בהוצאות, ופסק הדין תוקן כך שישקף את סכום החוב בפועל.