ע"א 3165/07

תקציר

המשיבים תבעו את המערער, עורך דינם לשעבר, על כך שלא העבירו כספים שנפסקו להם והופקדו אצלו בנאמנות, ועל גביית דמי שכירות במלוא סכום הפיצויים שנפסקו להם. המערער טען כי הסכומים חולטו, כדין, כשכר טרחה עבור שירותיו המשפטיים. בית משפט קמא קיבל את טענת המשיבים, קבע כי המערער העלים כספים שלא כדין וזיכה עצמו משכר טרחה מופרז, והורה לו להשיב את הכסף למשיבים. המערערת ערערה על החלטה זו, בטענה כי בית משפט קמא נפל אי דיוקים מהותיים בפסק דינו וסתר את עצמו. עם זאת, ערכאת הערעור אישרה את פסק דינו של בית משפט קמא, ולא מצאה עילה להתערב בקביעתו כי קיים הסכם תקף בין הצדדים, המזכה את המערערת ב-20% מכל פיצוי שייפסק כשכר טרחה. בית המשפט לערעורים אף הסכים עם קביעתו של בית משפט קמא כי המערער לא היה רשאי לעכב את הכספים שהופקדו בידיו, וכי תביעתו לשכר ראוי אינה מוצדקת. כמו כן, בית המשפט הדגיש כי עורכי דין אינם רשאים לעכב או להעביר כספים שנאספו בנאמנות עבור לקוחותיהם ללא הסכמתם המפורשת. משכך, נדחה הערעור, והמערער חויב לשלם למשיבים הוצאות ושכר טרחת עורך דין.