ת"צ 15470-09-20

תקציר

בית המשפט קבע כי תנאי ההתקשרות בין מקס ללקוחותיה בעסקת מכירת השוברים סבירים. השופט קבע כי הבקשה לתביעה ייצוגית, שטענה כי תנאי ההתקשרות של מקס עם לקוחותיה אינם הוגנים ומפלים, אינה עומדת בתנאי האישור לפי סעיף 8(א)(1) לחוק התובענות הייצוגיות. בפסק הדין נקבע כי הלקוחות רוכשים בפועל אמצעי תשלום חלופי ולא את הכסף המוחזק בנאמנות, ולכן התנהלותו של מקס אינה יכולה להיחשב כהפרת אמונים. כמו כן, תנאי אי החזרת התמורה בגין השובר ותוקפו המוגבל אף הם סבירים ומהווים את ברירת המחדל ההגיונית של הלקוחות. גם טענות המבקש כי תנאים אלה לא נחשפו כראוי נדחו, שכן בית המשפט מצא אותם סבירים וברורים. עוד ציינה השופטת כי כל קביעה בדבר סבירות תקופת תוקפו של השובר צריכה להתחשב בין היתר בתנאי העסקה הספציפית, במהות המוצר ובמצב המשק, ועל כן לא ניתן להכריע בה באופן אחיד. יתר עילות התביעה של המבקש, לרבות אלה המבוססות על דיני הבנקאות, דיני החוזים, טעות והטעיה, נדחו אף הן. בנוסף, בית המשפט לא מצא כל פגם בהתנהלותו של מקס במהלך מגבלות הקורונה. לבסוף נדחתה הבקשה לתביעה ייצוגית, והמבקש חויב בכיסוי הוצאותיה של מקס בסך 25,000 ₪.