ת"פ 32306-03-11

תקציר

הנאשמים בתיק זה הם שלושה בני משפחה - אב ושני בניו - שהיו מעורבים בסכסוך משפחתי אלים על ירושה. האב, נאשם 1, הודה באשמה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות והיזק בזדון; ואילו שני הבנים, נאשמים 2 ו-3, הודו בסיוע לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות ובזדון. הקורבנות היו אחיו של האב, שנפצע קשה, ורכושו של האח. יצוין, כי אין מדובר במקרה הראשון של התנהגות אלימה אצל נאשם 1, לו הרשעות קודמות בעבירות אלימות בשנים 1988 ו-2004. במהלך הדיון בגזר הדין שקל בית המשפט את עקרונות האחידות והאינדיבידואליזציה בענישה. נוכח ההבדלים המובהקים בתפקידיהם של הנאשמים ובנסיבותיהם האישיות – עברו האלים של נאשם 1, גילו הבוגר וחלקו הפעיל בעבירה, לעומת גילו הצעיר של נאשמים 2 ו-3, היעדר עבר אלים ומעורבות פחותה – החליט בית המשפט להטיל עונשים שונים. על נאשם 1 נגזרו 28 חודשי מאסר בפועל, לצד מאסר על תנאי של 6 חודשים ו-12 חודשים, כאשר כל אחד מהם מותנה בביצוע עבירות עתידיות. בית המשפט ביקש להטיל עונש משמעותי על מנת להרתיע את נאשם 1 ואחרים מנקיטת אלימות, מתוך הכרה בחומרת העבירה ובחלקו במעורבות בניו הקטינים. לגבי נאשמים 2 ו-3 בחר בית המשפט בגישה שיקומית יותר, תוך התחשבות בהמלצות שירות המבחן לנוער. בית המשפט בחר שלא להרשיע את הקטינים ובמקום זאת הוציא צו מבחן וצו שירות המחייב אותם לבצע 100 שעות עבודות שירות. החלטה זו הייתה מוצדקת בשל גילם הצעיר של הנאשמים, היעדר נטיות אלימות, חוסר חומרת מעשיהם וסיכויי שיקומם בעתיד. כמו כן, בית המשפט לא פסק כל פיצוי לנפגע, ובחר להותיר את הסכסוך הכספי בין הצדדים להכרעה בהליך נפרד. החלטה זו הושפעה מהעמימות סביב הסכם סולחה – פתרון בדרכי שלום – בין הצדדים הפוגעים לנפגעים, שלטענת הקורבן לא קוים בשל אי תשלום סכום מוסכם. לסיכום, גזרי הדין הותאמו לנסיבותיו הפרטניות של כל נאשם, במטרה לאזן בין הרתעה לשיקום. האב קיבל עונש עונשי, ואילו הבנים זכו להקלה בעונש, בשל גילם הצעיר ופוטנציאל השיקום.