ת"א 66541-11-20

תקציר

השוכר תבע את המשכיר על כך שלא שילם עבור השקעותיו בנכס מושכר והשביח את ערך המושכר שלו. מנגד, טען המשכיר מנגד כי השוכר חייב להם בחזרה דמי שכירות, ותשלומים נוספים בגין נזקים ועוגמת נפש. השוכר אכן הפר את חוזה השכירות בכך שלא שילם דמי שכירות, ונצטווה לפנות את הנכס. עם זאת, בית המשפט מצא כי תביעת השוכרים לשיפוי בגין השקעותיהם תקפה, למרות היעדר הסכם בכתב, שכן נציג המשכיר אישר את ההשקעות בעל פה. השוכר היה זכאי לניכוי של 124,000 ₪ מחוב שכר הדירה שלו, אשר קזז חלקית את החוב בסך 115,080 ₪ שתבע המשכיר. בית המשפט דחה את טענות הצדדים לעוגמת נפש, והורה כי כל צד יישא בהוצאותיו מאחר שתביעת השוכר לא צלחה ברובה. ככלל, על המשכיר לשלם לשוכר 9,000 ₪, אך בהתחשב בכך שתביעתו של השוכר הייתה גבוהה כמעט פי ארבעה, בית המשפט מצא כי תביעת המשכיר להוצאות הייתה סבירה ועל השוכר לשלם את ההוצאות למשכיר.