ת"א 411/04

תקציר

התובעים והנתבע חלקו על פרשנותו של פסק דין של בית המשפט העליון בעניין הפקעת מקרקעין לפי פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) והשלכותיה על הפיצויים. התובעים טענו כי פסק הדין בע"א 9355/02, עניין ראשד, קבע כי יש להעריך כל חלקת קרקע מופקעת כבעלת פוטנציאל לבנייה למגורים, כאשר שווי הדונם הראשון גבוה מהיתר. הם ביקשו לאמץ פרשנות זו לצורך חישוב הפיצוי שלהם. עם זאת, הנתבע טען כי פרשת ראשד היא ספציפית למקרקעין הנדונים בה ואין להחיל אותה באופן רחב. השופטת הסכימה עם הנתבעת, וקבעה כי פרשנותם של התובעים עלולה להוביל לבנייה צפופה בלתי רצויה למגורים בשטחים חקלאיים. השופט הגיע למסקנה כי החוק תומך בעמדת הנתבע וכי פרשת ראשד אינה מצדיקה את תביעות התובעים לפיצוי מוגדל. ההחלטה, שניתנה בנוכחות באי כוח הצדדים, הדגישה את היקפו המצומצם של פרשת ראשד ואת חוסר תחולתו על תיקים פרטניים. פסק דין זה דחה את פרשנותם של התובעים וציין כי תינתן החלטה נפרדת שתקבע את הדרך קדימה.