רע"א 931/24

תקציר

לאחר עיון בבקשה ונספחיה, הוחלט לדחותה, ללא צורך בתגובה. הדחייה מתבססת על סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט, הקובע כי רשות ערעור על החלטת בית משפט מחוזי תינתן רק אם דחיית ערעור כאמור תפגע באופן מהותי בזכויות הצדדים או תגרום נזק ממשי, המוביל להליכים מיותרים או שגויים. בדרך כלל, יש להעלות טענות נגד החלטה כזו במסגרת ערעור כולל על פסק הדין כולו, ובתי המשפט לערעורים נמנעים בדרך כלל מלהתערב בהחלטות בית המשפט הפרוצדורלי. כלל זה חזק במיוחד כאשר משמעות ההחלטה היא בהמשך ההליך לגופו של עניין, דבר המצביע על אי-התערבות אלא בקיומן של נסיבות חריגות, כגון הימנעות מהליך סרק או תיקון טעות מהותית. במקרה זה, לא התקיימו התנאים להפעלת השתק עילה, שכן התביעה הראשונית לא נשקלה או הוכרעה במלואה. חרף טענת העותר, צדק בית משפט קמא בקביעתו כי הנסיבות אינן מקיימות את דרישות ההשתק, ולא נקבע כלל קטגורי. ההחלטה התייחסה גם לחוסר המעש של רמת עתרי במשך 16 שנה, והעמידה בסימן שאלה את טענתם לבעלות על הקרקע. יתר על כן, קביעתו של בית משפט קמא כי השתק אינו חל על סוגיות בעלות במקרקעין נמצאה נכונה, כאשר בית המשפט בחן את התנאים הנדרשים להשתק כזה, שאף אחד מהם לא התקיים. דחיית טענה זו לא נמצאה ראויה לסילוק על הסף ללא דיון ראוי, ובקשת רשות ערעור נדחתה מבלי שניתן צו הוצאות, שכן לא התבקשה תשובה.