ת"א 6058-11-07

תקציר

המבקשים ביקשו לאכוף פסק דין שהתקבל נגד מינהל מקרקעי ישראל ("המינהל") בשנת 1983 ("פסק דין גרשון"), אשר התייחס לזכויות המבקשים ביחס למקרקעין שונים בהתנחלות פוריה. המבקשים טענו כי המינהל סירב לקיים את פסק דין גרשון. עם זאת, בית המשפט מצא כי גרסת המבקשים לאירועים אינה עדיפה על זו של המינהל. פסק דין גרשון לא הטיל חובה על המינהל לפעול באופן אקטיבי להסדרת החזקה של המבקשים במקרקעין ולא היה צו שיפוטי המחייב את המינהל לחתום על חוזי חכירה. במקום זאת, הייתה זו פעולה הדדית שדרשה שיתוף פעולה של שני הצדדים. המבקשים לא הוכיחו כי נקטו צעדים כלשהם כדי לקיים את פסק הדין או להסדיר את החזקתם במקרקעין. זאת ועוד, טענת המבקשים כי פנו למינהל להסדרת חוזה שכירות לא הוכחה. עיכוב ביצוע פסק הדין הסתיים שנה לאחר שניתן, והמינהל היה רשאי לנקוט בצעדים ליישום פסק הדין ולהוצאת המבקשים מהמקרקעין לאחר מכן. המשך החזקתם של המבקשים במקרקעין במשך עשרות שנים מבלי לשלם בגינו היווה הפרה של פסק דין גרשון. טענת המבקשים כי היה נוהל חכירה שחייב את המינהל לפנות אליהם ולהמציא חוזי חכירה לחתימה, לא נתמכה וטענותיהם בדבר זכויות במקרקעין היו אמורות להיטען בפסק דין אחר ("הלכת קלך"). בית המשפט קבע כי המינהל לא הפר את פסק דין גרשון ודחה את הבקשה לביזיון בית המשפט. המבקשים חויבו לשלם את הוצאות המשפט של המינהל ואת שכר טרחת עורך הדין.