בע"מ 1509/14

תקציר

בקשת רשות הערעור עניינה במקרה שבו המבקש, אב גרוש, ביקש הכרה בחסינות המשיבים – עובדים סוציאליים מעיריית נתניה – במסגרת תביעת נזיקין שהגיש, בטענה כי הדו"ח שלהם בתיק המשמורת שלו היה שקרי ומזיק. תחילה דחה בית משפט השלום בנתניה את תביעת המבקש, וקבע כי החלטת העירייה בעניין הדו"ח סבירה ולא פגומה. יתר על כן, המבקש ויתר על זכותו להמשיך ולחקור את מחברי הדו"ח. משערער המבקש על החלטה זו, בטענה כי היא פוגעת בחיפוש אחר האמת ומאפשרת למשיבים להימנע מהשלכות בגין מעשים רשלניים, אישר בית המשפט המחוזי בלוד את פסק דינו של בית משפט השלום, וציין כי המבקש לא הציג ראיות מספיקות לטעויות במעשי העירייה. בייצוגו עתר המבקש לבחינה מחודשת של חסינות המשיבים, בטענה כי מעשיהם נועדו לגרום נזק, שיש בו כדי לפסול אותם מחסינות לפי פקודת הנזיקין. עם זאת, לאחר עיון חוזר קבע בית המשפט כי ערעורו של המבקש אינו מציג שאלות משפטיות רחבות יותר ומוגבל לעובדות הספציפיות של מקרה זה. בית המשפט הדגיש כי יש להחיל את הוראת החוק הרלוונטית באופן צר כדי למנוע רדיפה מיותרת של עובדי ציבור, והציע כי מקרים כאלה של פגיעה מכוונת על ידי נושאי משרה יהיו נדירים. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחתה, מתוך הבנה כי בית משפט השלום ידון בטענותיו המהותיות של המבקש בהליך המתנהל. ההחלטה משקפת איזון זהיר בין הרחבת חסינותם של עובדי ציבור לבין הבטחת מיצוי הדין עם התנהגות בלתי הולמת חמורה.