תמ"ש 7662-07-18

תקציר

התיק סובב סביב בעלות על דירה, שנרשמה במקור על שם בן שנפטר. אלמנתו ויורשיו של המנוח תבעו את אמו של המנוח, בטענה שהדירה הייתה בבעלותו הבלעדית של בנם המנוח, ולכן הזכויות בה הועברו אליהם עם מותו. האם טענה מנגד כי היא הבעלים של מחצית מהדירה, שכן היא רכשה את הזכויות מבנה במהלך חייו. השופטת בחנה לעומק את מכלול הראיות והעדויות שהוצגו על ידי הצדדים. נקבע כי אכן הוגשה הצעה על ידי המנוח לאמו, והיא נענתה. האם העבירה לבנה סכום כסף נכבד, ששימש לכיסוי הלוואת המשכנתא שלו ויתרת הכספים שימשה לרכישת בית בגרמניה. דמי השכירות שהתקבלו מהדירה הועברו לאם, שדאגה גם לתחזוקה ולתיקונים. השופט מצא את הסברה של האם לאי רישום זכויותיה בטאבו כמניח את הדעת, מה גם שהמנוח לא עשה זאת גם במהלך חייו. השופטת נחה דעתה כי הושג הסכם בין האם לבנה לרכישת מחצית מזכויות הדירה, ולכן לאם יש זכות להירשם כבעלת מחצית הדירה. עם זאת, השופט גם קבע כי האם צריכה לקבל רק מחצית מדמי השכירות שנגבו מיום פטירת הבן ועד להגשת התביעה, שכן לא היה הסכם עבורה לקבל את מלוא דמי השכירות. השופט הורה לאם לשלם לתובעים (האלמנה והקטינים) מחצית מדמי השכירות שנגבו בתקופה זו, למעט תקופה קצרה שבה הדירה הייתה פנויה. בנוסף, השופט הורה לתובעים לשלם לאם הוצאות משפט בסך 35 אלף שקל.