תאד"מ 61715-06-23

תקציר

התיק סובב סביב משרד שכור וסכסוך שכר דירה שלא שולם בין התובע, המשכיר, לבין הנתבע, השוכר. התובעת טוענת כי הנתבע חייב לה 6,500 ₪ דמי שכירות שלא שולמו ומבקשת לגבות את החוב באמצעות שני שיקים בשווי 3,000 ₪ ו-3,500 ₪ שניתנו לה על ידי הנתבע. עם זאת, הנתבעת טוענת כי השיקים נועדו לעורך דין אחר, פז, לו היה לה הסכם חוזי, ומאחר שהוא לא סיפק את השירותים המוסכמים, היא ביטלה את השיקים. הנתבע טוען גם לתרמית מצד התובע ופז, וטוען כי התובע אינו מחזיק בתום לב בשיקים. לאחר ששקל את הראיות והטענות, פסק השופט לטובת הנאשם. הם מצאו כי התובע לא היה "מחזיק ראוי" בשיקים כהגדרתם בפקודת השטרות. השופטת קיבלה את טענת הנתבעת כי השיקים נועדו לפז בלבד וכי שמה של התובעת נוסף במרמה, מה שהופך את החזקתה בשיקים לבלתי תקינה. יתר על כן, התובעת לא הצליחה להוכיח כי נתנה תמורה כלשהי בגין השיקים, שהיא דרישה לחזקת תום לב. השופט קיבל גם את טענת הנתבע כי התובע ופז ביצעו תרמית בכך שהעבירו את השיקים למרות היעדר כל קשר עסקי בין הנתבע לתובע. על סמך ממצאים אלה הגיעה השופטת למסקנה כי תביעת התובע נגד הנתבעת לפירעון סכומי השיקים נכשלה. הנתבעת לא נדרשה לפרוע את התובע משום שהתובע לא היה מחזיק ראוי בשיקים ולא נתן כל ערך עבורם. בנוסף, השופט הורה לתובע לשאת בהוצאות המשפט של הנתבע, בסך 4,000 ₪, שישולמו בתוך 20 יום מיום מתן פסק הדין.