פ"א 22149-07-11

תקציר

הערעורים על פסק דינו של בית משפט קמא נדחים, ואילו הערעורים על גזר הדין מתקבלים בחלקם. פסקי הדין של הערכאה הנמוכה מנומקים היטב ומבוססים על הראיות, וערכאת הערעור אינה רואה סיבה להתערב בהם. עניינה של התביעה באי-סדרים בבנייה שביצעו המערערים, שלא הצליחו לשכנע את בית המשפט כי עבירותיהם בוצעו ללא ידיעתם. אין די בטענת האדריכל כי פעל להכשיר את החריגות בדיעבד כדי לזכות אותו, ואין בה כדי להפחית מאחריותו. גם המהנדס, שתכנן רצפת בטון שלא הייתה חלק מהיתר הבנייה המקורי, לא הצליח לשכנע את בית המשפט כי נקט בכל האמצעים הדרושים כדי לקיים את החוק. אחריותם הקפידה נקבעה מכוח סעיף 208 לחוק התכנון והבניה. עם זאת, בית המשפט מוצא טעם בטיעוני המערערים ביחס לעונש, ומורה על הפחתת סכום הקנסות שהוטלו, בהתחשב בעונש שהוטל על בעל הקרקע, בהרחבה פחותה מהנטען, בהכשרת החריגות שנה לפני חקירת המערערים ובהתחייבויותיהם הכספיות. הקנס של האדריכל מופחת ל-5,000 שקל, ושל המהנדס ל-3,000 שקל.