בג"צ 7833/96

תקציר

העותר, סוחר פסנתרים, הגיש עתירה נגד הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, ושלושת בעלי זכיינית השידור של ערוץ ב', בה התלונן על הקושי למכור פסנתרים שהוא מייבא, בשל פרסום פסנתרים של חברה מתחרה בטלוויזיה. הפרסומת אינה פרסומת רגילה אלא סמויה, שכן המצלמה מתמקדת במותג המתחרה המוטבע או מודבק לפסנתרים במהלך הופעות אולפן. העותרת ביקשה כי בית המשפט יורה למשיבים להימנע משידור פרסומות כאלה או לטשטש את המותג. המשיבים טענו כי אין מדובר בפרסומת, וגם אם כן, היא אינה אסורה על פי דין. בית המשפט העליון פסק לטובת העותרת והסביר כי תכליתו של חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו וכללי אתיקה בפרסום היא להגן על הצופים מפני פרסומות סמויות. הכללים אוסרים על בעלי זיכיונות לשדר פרסומות מוסוות, לא מודעות או אגביות, ובית המשפט פירש זאת כך שכל חשיפה של מוצר או שירות מסחרי הנותן עדיפות לו בעיני צופה סביר מהווה פרסומת. תוך הכרה בכך שפרסום סמוי הוא צורת ביטוי ועיסוק, קבע בית המשפט כי הוא גורם נזק משמעותי, לרבות לתחרות ולצופים, ופותח דלתות לשחיתות. לפיכך, כללי המועצה הרלוונטיים אוסרים על שידור פרסומות סמויות, למעט חריגים במקרים מסוימים. בית המשפט מצא כי הכללים וההנחיות הנוכחיים של הרשות השנייה אינם פותרים די הצורך את בעיית הפרסום הנלווה לכלי נגינה בהופעות אולפן. היא הורתה לרשות לשקול מחדש ולגבש בתוך זמן סביר פתרון טוב יותר, שסביר להניח שיאומץ גם על ידי ערוצי טלוויזיה אחרים. כמו כן חויבה הרשות לשלם לעותר שכר טרחת עורך דין, בסך 25,000 ₪.