בע"מ 7358/14

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על פסק דין קודם הקשור להסדר גירושין. הסכסוך המקורי נסב סביב מכירת דירה משותפת בעקבות הסכם גירושין. בן זוגו לשעבר של המבקש המשיך להתגורר בדירה, דבר שהוביל להפרת לוח הזמנים המוסכם למכירתה. הפרה זו הביאה להגדלת חוב המשכנתאות. המבקשת ביקשה להטיל על בן הזוג לשעבר את האחריות לחוב הנוסף ולהוצאות נוספות. המקרה עבר מספר מקרים; בית המשפט לענייני משפחה דחה תחילה את טענות הצדדים, למעט הוצאה קטנה שהמבקש חויב לשלם. שני הצדדים ערערו על החלטה זו בבית המשפט המחוזי, שהגיע למסקנה שונה. בית המשפט המחוזי מצא כי שהותו הממושכת של בן זוגה לשעבר של המבקשת בדירה אינה מהווה הפרה של הסכם הגירושין ודחה את תביעות המבקש לפיצויים הנוגעים לעניין זה. שופט המיעוט פסק לטובת המבקש בנקודה זו, אך דעת הרוב קבעה כי יש להפנות את טענות המבקש כלפי כונס הנכסים. ערעורו של המשיב התקבל בחלקו, והביא לכך שהמבקש חויב בתשלום סכומים נוספים. לאחר מכן ניסה המבקש לערער על פסק דין זה של בית המשפט המחוזי, אך שופט בית המשפט העליון סירב להעניק רשות ערעור. השופט קבע כי הבקשה אינה מעוררת שאלות משפטיות כלליות והיא ספציפית לנסיבות המקרה, שכבר נדונו בהרחבה בפסקי דין קודמים. התערבות במקרה זה לא תהווה תקדים ולכן הייתה מיותרת. בנוסף, הסכימה השופטת עם דעת הרוב של בית המשפט המחוזי כי יש להפנות את טענות המבקש לכונס הנכסים, תוך ציון מורכבותם של הליכי הוצאה לפועל והצורך להגן על האינטרסים של כל הצדדים המעורבים. השופט הדגיש גם את תפקידו של רשם ההוצאה לפועל באישור כל תביעה לפיצויים, להבטיח תוצאות הוגנות ולעודד השתתפות בהליכי הוצאה לפועל. משכך, נדחתה בקשת רשות הערעור, יחד עם בקשה לעיכוב ביצוע.