ת"א 25566-12-20

תקציר

בית המשפט הכריע לטובת התובעת והורה על פירוק מיידי של שיתוף במקרקעין. החלטה זו מבוססת על מספר גורמים מרכזיים. ראשית, בית המשפט דוחה את טענת הנתבעים בדבר זיהוי יחידת הקרקע לפירוק, ומאשר כי היחידה הרשומה היא החלקה עצמה ולא המכלול התכנוני הגדול יותר. מסקנה זו נתמכת בפסק דין קודם של הצדדים, המונע מהנתבעים להעלות טענות סותרות. שנית, בית המשפט קובע כי פירוק השותפות בדרך של חלוקה בעין אינו אפשרי ללא תשריט מאושר על ידי רשויות התכנון, דבר שאינו קיים במקרה זה. תחת זאת, החוק תומך בדרישת התובע לפירוק באמצעות מכירה לכל המרבה במחיר. שלישית, בית המשפט אינו מוצא חוסר תום לב או ניצול לרעה של זכות מצד התובע בבקשת פירוק מיידי. התנהלותה, שמטרתה פירוק השותפות ורכישת הקרקע, היא במסגרת זכויותיה החוקתיות כבעלת נכס. זאת ועוד, היעדר לוח זמנים ברור לשינויים תכנוניים ופוטנציאל להפסד משמעותי לנתבעים אינו מצדיק את עיכוב הפירוק. בית המשפט גם דוחה את טענות הנתבעים בהתבסס על רצון השותפים ועל רעיון הפירוק "בכל עת", תוך שימת דגש על עקרון העל של זכויות הפרט בדרישה לפירוק. לבסוף, הוצאות ההליך נפסקו לטובת התובע, כאשר הנתבעים 1 ו-12 יישאו בהוצאות התובע, והתובע יפצה את הנתבע 1 בגין הוצאותיו המשפטיות. ההחלטה מתקבלת בהעדר הצדדים, והם מתבקשים למנות כונס נכסים שינהל את המכירה, כאשר לבית המשפט שמור שיקול הדעת על המינוי.