עמ"ת 7942-12-17

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס על המידע שסופק בלבד: **ניתוח משפטי: עמ"ת 7942-12-17 מדינת ישראל נ' בן ברוך** **מבוא** פסק הדין עוסק בערר המדינה על החלטת בית משפט השלום לשחרר את המשיב, שלום בן ברוך, למעצר בית בתנאים מגבילים, עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו. המשיב נאשם בעבירות של סחר בסמים והחזקת סם שלא לצריכה עצמית. הערר מעלה שאלות מהותיות הנוגעות להערכת ראיות בשלב המעצר, מעמדה של "אמרת חוץ" של עד, ואיזון בין חזקת מסוכנות לבין חולשת ראיות לכאורה. **העובדות הרלוונטיות** 1. **כתב האישום:** המשיב מואשם בשני אישומים של סחר בסמים (חשיש) בצוותא עם אדם בשם לופו, ובאישום נוסף של החזקת סם שלא לצריכה עצמית. 2. **התשתית הראייתית העיקרית:** עיקר הראיות נגד המשיב מתבססות על אמרותיו המוקלטות של שותפו, לופו, בפני סוכן משטרתי. באמירות אלו, לופו טוען כי קיבל את הסמים מהמשיב. בנוסף, קיימים קשרי טלפון בין המשיב ללופו במועדים הרלוונטיים. 3. **הכחשת לופו:** לופו, עד תביעה, הכחיש בחקירותיו הפורמאליות את המיוחס לו, אך באמרותיו המוקלטות בפני הסוכן, הוא קושר את המשיב למכירת הסמים. 4. **החלטת בית משפט השלום:** בית משפט קמא קבע כי התשתית הראייתית מקיימת "סיכוי סביר להרשעה", וכי המעשים המיוחסים למשיב מקימים חזקת מסוכנות סטטוטורית. עם זאת, בית המשפט ציין כי אין מדובר בתשתית ראייתית "רגילה", וכי "עוצמת הראיות מוחלשת במידה מסוימת" עקב היעדר ראיה ישירה פרט לאמרותיו של לופו. לאור זאת, בית המשפט קיבל תסקיר שירות המבחן והורה על שחרור המשיב בתנאים. 5. **תסקירי שירות המבחן:** התסקיר הראשון לא המליץ על שחרור, תוך ציון מסוכנות גבוהה של המשיב. התסקיר המשלים, שבדק חלופת מעצר מרוחקת (במצפה רמון, בפיקוח אחיו וארוסתו), המליץ על שחרור בתנאים. 6. **ערר המדינה:** המדינה טוענת כי בית משפט קמא שגה בכך שהחליט על שחרורו של המשיב, תוך התבססות על "חולשת ראיות" שאינה קיימת, וכי חלה הלכת "מקבילית הכוחות" בה יש להתחשב. **ניתוח משפטי** **א. מהות התשתית הראייתית וסיווגה:** * **אמרת חוץ לפי סעיף 10א לפקודת הראיות:** המדינה טוענת כי אמרותיו המוקלטות של לופו מהוות "אמרת חוץ" של עד לפי סעיף 10א לפקודת הראיות. בית המשפט המחוזי מקבל טענה זו. פסיקת בית המשפט העליון (כפי שמובאת בהחלטה) קובעת כי סליל הקלטה עונה על דרישת "הכתב", וכי אין נדרשת מודעות של נותן האמרה לכך שהקלטה מתבצעת. * **משקל אמרת חוץ כאשר העד חוזר בו:** נקודה מרכזית שעולה מהערר היא מהו משקלה של אמרת חוץ בשלב המעצר, כאשר נותן האמרה חוזר בו בחקירתו, ובפרט כאשר החזרה נעשית כבר בשלב החקירה ולאו דווקא על דוכן העדים. בית המשפט המחוזי דוחה את טענת המדינה כי חזרתו של לופו מהווה "כרסום" משמעותי בתשתית הראייתית. הוא מסתמך על פסיקת בית המשפט העליון (ב"ש 1001/99 קורנבליט) הקובעת כי חזרה מעדות אינה מהווה בהכרח כרסום שיש בו כדי לפגוע בתשתית הראייתית הלכאורית בשלב המעצר, שכן בשלב זה אין בוחנים את אמינות הראיות. * **חיזוקים לאמרות החוץ:** בית המשפט המחוזי מוצא חיזוקים לאמרותיו של לופו, הן במחקרי התקשורת (עשרות שיחות טלפון בין המשיב ללופו במועדים הרלוונטיים, כאשר שניהם אישרו כי הטלפונים שייכים להם), והן בעדות הסוכן ששמע את לופו מבקש מהמשיב ("פינגווין") להביא לו חשיש. * **סוגיית הזיהוי ("פינגווין"):** הסנגור העלה תמיהות לגבי זיהויו של המשיב, בטענה שלסוכן שלוש גרסאות שונות לגבי זהותו של "שלומי". בית המשפט המחוזי דוחה טענה זו, ומבאר את הביטוי "הבן של אלי ביטון" לא כאב ביולוגי, אלא ככינוי המצביע על דמות "מטפלת" או "תומכת" במשיב. כמו כן, בית המשפט מציין כי טעות שהופיעה בחקירת לופו (התייחסות ל"שלומי בן שבת") תוקנה על ידי החוקר. **ב. חזקת מסוכנות מול חולשת ראיות (הלכת "מקבילית הכוחות"):** * **הכלל בעבירות סחר בסמים:** בית המשפט המחוזי מאשר את ההלכה הידועה כי הכלל בעבירות סחר בסמים הוא מעצר עד תום ההליכים, והשחרור הוא החריג. הדבר נובע מהמסוכנות הרבה הגלומה בעבירות אלו, ובפרט האפשרות לבצען "מהבית". * **איזון עוצמת הראיות ועוצמת העילה:** בית משפט השלום ניסה לאזן בין עוצמת התשתית הראייתית לעוצמת עילת המעצר, וקבע כי "עוצמת הראיות מוחלשת במידה מסוימת". על קביעה זו חל הערר. * **הפסיקה בעניין "מקבילית הכוחות":** הסנגור טען כי במקרה של כרסום בראיות או ראיות מוחלשות, יש להפעיל את הלכת "מקבילית הכוחות" (כפי שנקבעה על ידי השופט עמית). הלכה זו קובעת כי יש לאזן בין עוצמת הראיות הלכאוריות לבין עוצמת עילת המעצר (מסוכנות). ככל שהראיות חלשות יותר, כך נדרשת עילת מעצר חזקה פחות כדי להצדיק מעצר, ולהיפך. * **קביעת בית המשפט המחוזי:** בית המשפט המחוזי דוחה את קביעת בית משפט השלום בדבר "חולשת הראיות". הוא קובע כי התשתית הראייתית (אמרות לופו המוקלטות בתוספת חיזוקים) "מקימה סיכוי סביר להרשעה ואין בה כל חולשה". כתוצאה מכך, הוא קובע כי לא היה מקום לקבל את תסקיר המעצר, ובוודאי שלא להורות על שחרורו של המשיב. בכך, בית המשפט המחוזי למעשה "מיישר קו" עם טענות המדינה, ומבטל את הצורך בהפעלת הלכת "מקבילית הכוחות" באופן ששינה את החלטת בית משפט השלום. **ג. השפעת תסקירי שירות המבחן:** * **התסקיר הראשון:** לא המליץ על שחרור. * **התסקיר המשלים:** המליץ על שחרור לחלופה מרוחקת, תוך הערכה כי ניתן להפחית את הסיכון. * **השפעת ההמלצה החיובית:** בית משפט קמא התבסס על ההמלצה החיובית בתסקיר המשלים כדי להצדיק את השחרור, וקבע כי ניתן לסטות מהכלל של מעצר, למרות ההמלצה החיובית. * **קביעת בית המשפט המחוזי:** בית המשפט המחוזי מתייחס באופן ביקורתי לקבלת התסקירים, וקובע כי משקביעה שהתשתית הראייתית אינה חלשה, לא היה מקום כלל לקבל את תסקיר המעצר, ובוודאי שלא להורות על שחרור. בכך, בית המשפט מעניק משקל מכריע לתשתית הראייתית, ורואה בתסקיר כמקרה בו "לא היה מקום" להורות על שחרור. **ד. סוגיית "היעדר הראיה הישירה" והאפשרות לביצוע עבירות "מהבית":** * בית משפט קמא ציין כי אין מדובר "בתשתית ראייתית 'רגילה'" וכי "אין ראיה ישירה... הקושרת את המשיב לסמים או לזירה". בית המשפט המחוזי דוחה טענה זו, וקובע כי גם אם אין ראיה ישירה, התשתית הקיימת (אמרות חוץ מחוזקות) מספקת בהחלט בשלב המעצר. * החלטת בית המשפט המחוזי מחזקת את העיקרון כי עבירות סחר בסמים יכולות להתבצע גם "מהבית", וכי אין הכרח שיהיה מגע ישיר בין הסוחר לסוכן. **ה. עברו הפלילי של המשיב:** * בית המשפט המחוזי מציין כי בעברו הפלילי של המשיב ניתן למצוא עבירות סחר בסמים, וכן קיום מאסרים מותנים ברי הפעלה. עובדות אלו משמשות כמכריע בהחלטתו על מעצרו עד תום ההליכים. **חידושים ועקרונות משפטיים:** 1. **הגדרת "אמרת חוץ" והרחבתה:** פסק הדין מדגיש את מעמדה של אמרת חוץ של עד, גם אם הוקלטה, וכיצד היא יכולה להוות בסיס ראייתי משמעותי. 2. **התמודדות עם חזרה מעדות:** בית המשפט המחוזי מבהיר כי חזרתו של עד מאמרת חוץ, גם בשלב החקירה, אינה בהכרח "כרסום" שיש בו כדי לפגוע בתשתית הראייתית הלכאורית בשלב המעצר, מכיוון ששלב זה אינו בוחן את אמינות הראיות. 3. **חיזוק אמרות חוץ:** פסק הדין מדגים כיצד קשרי תקשורת וממצאים אובייקטיביים אחרים יכולים לשמש כחיזוק לאמרות חוץ. 4. **דחיית הטענה ל"חולשת ראיות" ללא בחינת אמינות:** בית המשפט המחוזי מפריד בין בחינת התשתית הראייתית הלכאורית בשלב המעצר לבין בחינת אמינות הראיות במשפט העיקרי. בכך, הוא דוחה את ניסיונו של בית משפט השלום לבסס את החולשה על היעדר ראיה ישירה ועל פרשנותו לגבי "אמרות חוץ". 5. **חיזוק הכלל של מעצר עד תום הליכים בסחר בסמים:** פסק הדין מחזק את הכלל כי מעצר עד תום הליכים הוא ברירת המחדל בעבירות סחר בסמים, ומצמצם את הגמישות לשחרור, במיוחד כאשר התשתית הראייתית יציבה. 6. **הגדרת "מקבילית הכוחות":** אף שהסנגור העלה את הלכת "מקבילית הכוחות", בית המשפט המחוזי בפועל לא יישם אותה באופן ששינה את התוצאה, כיוון שקבע כי אין חולשה בראיות. הדבר מדגיש כי הפעלת הלכה זו תלויה בהערכה ראשונית של עוצמת הראיות. **סיכום** פסק הדין מהווה דוגמה להחלטה של בית משפט מחוזי, המתערבת בהחלטת בית משפט קמא ומורה על מעצר עד תום ההליכים. עיקר ההכרעה נובע מהערכה שונה של עוצמת הראיות. בעוד בית משפט השלום ראה "חולשה בראיות", בית המשפט המחוזי מצא כי התשתית הראייתית מוצקה ואינה חלשה, וכי אין מקום לחרוג מהכלל בדבר מעצר עד תום הליכים בעבירות סחר בסמים. פסק הדין מחזק את מעמדן של אמרות חוץ מוקלטות, גם כאשר העד חוזר בו, וקובע כי אין לראות בכך בהכרח כרסום משמעותי בשלב המעצר.