דנ"א 5160/19

תקציר

פסק הדין הנדון קשור למחלוקת על חלוקת הכספים שנותרו בקופת הכינוס בעקבות פשיטת הרגל של המשיבים 1 ו-2. המבקש, אחד מנושי החייבים, טען כי יש לחלק את הכספים לנושים, לרבות הפרשי ריבית והצמדה, כאמור בסעיף 137 לפקודת פשיטת הרגל. אלא שהחלטת בית המשפט המחוזי חרגה מנורמה זו והקצתה חלק מהכספים לחייבים. המבקש ערער על החלטה זו לבית המשפט העליון, אך הערעור נדחה. לאחר מכן ביקש המבקש לקיים דיון נוסף, בטענה כי פסק הדין סותר את הדין הקיים וקובע כלל חדש. עם זאת, בית המשפט דחה את הבקשה בקובעו כי פסיקתו עולה בקנה אחד עם פרשנויות קודמות של החקיקה הנדונה ואינה קובעת תקדים חדש או סותר. בית המשפט דחה גם את הטענה בדבר הפער בין דברי השופטים במהלך הדיון בערעור לבין פסק הדין הסופי, והסביר כי אין לראות באמירות כאלה פסקי דין וכי הדבר העיקרי שיש לשקול הוא פסק הדין עצמו. ככלל, הבקשה לדיון נוסף נדחתה, ופסק הדין הקודם נותר בעינו, כלומר הכספים יוחזרו באופן חלקי לחייבים.