רע"א 7690-07-20

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף, המתמקד בעקרונות משפטיים וחידושים, על בסיס הנתונים שסופקו בלבד: **ניתוח משפטי – רע"א 7690-07-20** **הקדמה:** פסק הדין דנן עוסק בבקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט קמא (בית המשפט המחוזי) שדחתה בקשה למינוי מומחה בתחום רפואת הכאב, במסגרת תביעת פיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. השופטת חדוה וינבאום וולצקי סקררה את השתלשלות העובדות, את טענות הצדדים, ובדנה בהרחבה בשאלה המשפטית המרכזית: מתי יש מקום למינוי מומחה בתחום רפואת הכאב, מעבר למומחים בתחומים רפואיים אחרים. **עקרונות משפטיים מרכזיים:** 1. **סמכות בית המשפט למינוי מומחים:** סעיף 6 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, מסמיך את בית המשפט למנות מומחים רפואיים לצורך הערכת נזקיו של הנפגע. מינוי מומחה נועד לספק לבית המשפט חוות דעת אובייקטיבית ובלתי תלויה, המסייעת בהכרעה במחלוקות רפואיות. 2. **הבחנה בין תחומי רפואה:** פסק הדין מדגיש את החשיבות של הבחנה בין תחומי רפואה שונים, במיוחד כאשר מדובר בתלונות סובייקטיביות כמו כאב. הדבר רלוונטי במיוחד בתחום רפואת הכאב, שהוא תחום חדש יחסית. 3. **"ראשית ראיה" כבסיס למינוי מומחה:** הפסיקה קובעת כי לצורך מינוי מומחה, נדרשת "ראשית ראיה" לכך שהטענות הרפואיות עשויות להוביל לנכות. הדבר נועד למנוע מינוי מומחים מיותרים כאשר אין בסיס מספק לתביעה. 4. **התייחסות לכאב כאל "נושא העומד בפני עצמו":** בית המשפט העליון, בפרשת משה ציון (רע"א 4299/07), קבע כי במקרים מתאימים, יש להתייחס לכאב כנושא העומד בפני עצמו, בעל השפעה מרחיקת לכת על איכות חייו, הסתגלותו ותפקודו של הנפגע. עם זאת, הדבר אינו גורף, ובמקרים רבים ניתן להסתפק בהתייחסות מומחים בתחומים רלוונטיים או בוועדות המוסד לביטוח לאומי. 5. **כאב כפועל יוצא של בעיות רפואיות ספציפיות:** פסק הדין מחדד כי לא כל תלונה על כאב מחייבת מינוי מומחה נפרד. לעיתים, הכאב הוא פועל יוצא של בעיות רפואיות ספציפיות שכבר נדונו על ידי מומחים בתחומים רלוונטיים (כגון אורתופדיה, נוירולוגיה, ראומטולוגיה). 6. **הבחנה בין כאב כרוני עצמאי לתסמונת כאב כרוני:** ניתוח עובדות המקרה מצביע על הצורך להבחין בין כאב שמקורו בבעיות אורגניות או ראומטיות ספציפיות, לבין תסמונת כאב כרוני עצמאית (כמו CRPS, למרות שלא צוינה במפורש במקרה זה אך משמשת כדוגמה לסוג התסמונות העצמאיות). 7. **עליונות ערכאת הערעור בהתערבות בסירוב למינוי מומחה:** כפי שצוין בפסקה 18, ערכאת הערעור נוטה להתערב יותר כאשר בית המשפט קמא סירב למינוי מומחה, בהשוואה למקרים בהם נעתר לבקשה. הדבר משקף את הרגישות היתרה שראוי להקדיש לשאלה האם הנפגע יוכל למצות את זכויותיו הראייתיות. **חידושים והדגשים בפסק הדין:** 1. **התמודדות עם תחום רפואת הכאב כהתמחות חדשה:** השופטת וינבאום וולצקי מציינת כי רפואת הכאב היא תחום "חדש יחסית" (למעלה מעשור), ומקדישה דיון לכך שהכאב הוא גורם משמעותי בפגיעה בכושר התפקוד, בעייפות, בתפוקה, במרץ וביוזמה של הנפגע. הדבר מרמז על גישה מתפתחת בהכרה בהשפעה הנרחבת של כאב כרוני. 2. **הגדרת התנאים למינוי מומחה כאב (בהתבסס על פרשת ששון):** פסק הדין מאמץ את ההבהרה של כב' השופט ריבלין בפרשת שי ששון (רע"א 3504/11), לפיה: * **ככלל, ימונה מומחה נפרד בתחום הכאב מקום שישנה ראשית ראיה לכך שהכאב מוביל לתסמונת כרונית, אשר נבדלת באופן ניכר מהתחומים הרפואיים שבהם מונו כבר מומחים.** * **במקרים רבים אחרים, הכאב הוא פועל יוצא של בעיות רפואיות ספציפיות, ואז ניתן, בדרך כלל, להסתפק בחוות דעתם של המומחים בתחומים הרלוונטיים.** * **אין לשלול מינוי מומחה נפרד בתחום הכאב, אפילו אם הכאבים הספציפיים קיבלו כבר ביטוי בחוות דעת של המומחה בתחום הרלוונטי.** 3. **ניתוח עובדתי מעמיק של התיק הרפואי:** השופטת ערכה ניתוח מפורט ומעמיק של כלל התיעוד הרפואי והחוות דעת שהוגשו. ניתוח זה הוא לב ההחלטה, שכן הוא בחן האם ממצאי המקרה עולים בקנה אחד עם הקריטריונים שנקבעו בפסיקה למינוי מומחה כאב. 4. **מסקנה עובדתית-משפטית:** בפסק דין נמצא כי, על אף שהמבקשת טופלה במרפאות כאב, וקיבלה אבחנות כמו Radicular Pain ו-Fibromyalgia, לא נמצאה "תסמונת כאב כרוני עצמאית" במנותק מבעיותיה האורתופדיות והראומטולוגיות (כמו היצרות ספינלית, לחץ על שורשים, או פיברומיאלגיה). לפיכך, הוחלט כי אין מקום למינוי מומחה כאב נפרד, שכן ניתן היה להסתפק בחוות הדעת של המומחים שכבר מונו (ראומטולוג ונוירוכירורג, שהפנה למרפאת כאב). 5. **סייג להחלטה:** השופטת מציינת בפסקה 26 כי ההחלטה ניתנת "לע...ז". הדבר מרמז על כך שאם יתגלו ראיות חדשות או חוות דעת נוספות שישנו את התמונה, בית המשפט יהיה מוכן לשקול את הדברים מחדש. גישה זו מבטאת גמישות במקרים מורכבים. **סיכום:** פסק הדין מדגים את האופן שבו בית המשפט מיישם עקרונות פסיקתיים להכרעה במחלוקות הנוגעות למינוי מומחים רפואיים. במקרה זה, למרות התלונות על כאב והטיפול במרפאת כאב, בית המשפט קבע, לאחר בחינה מעמיקה של הראיות, כי אין מדובר בתסמונת כאב נפרדת המצדיקה מינוי מומחה כאב נוסף, מעבר למומחים שכבר מונו בתחומי הרפואה הרלוונטיים. הדבר מחזק את העיקרון לפיו מינוי מומחה נפרד בתחום רפואת הכאב שמור למקרים בהם קיים בסיס מוצק לתסמונת כאב כרונית עצמאית, הנבדלת באופן מהותי מהבעיות הרפואיות הבסיסיות.