פש"ר 11681-02-20

תקציר

הנאמן אישר תחילה תביעת חוב לפי הדין הרגיל לאלי סאלח, נושה בהליך פשיטת רגל. אישור זה צוין בכמה מדוחות הנאמן, והנאמן הודה כי כל הנושים, כולל סאלח, קיבלו החלטות מנומקות. עם זאת, כאשר סאלח ביקש להכיר בתביעת החוב שלו על פי חוק הקדימות, הנאמן דחה אותה, בנימוק של עיכובים והיעדר מסמכים תומכים. הדבר יצר סתירה בין שתי ההחלטות. בית המשפט מצא כי דחיית טענת חוק הקדימות על ידי הנאמן הייתה ההחלטה הראשונה מבחינה משפטית, למרות אישורה המוקדם יותר של טענת הדין הרגיל. זאת, משום שלנאמן הייתה סמכות לפסוק בטענת חוק הקדימות אך לא בטענת הדין הרגיל, אותה ניתן היה לשנות רק בהליך שאושר על ידי בית המשפט. בית המשפט קבע כי שתי ההחלטות עומדות בעינן, והוביל למסקנה כי לסאלח שתי החלטות חלוטות. הראשון אישר את תביעתו על סך 112,993 ₪ לפי הדין הרגיל, והשני דחה את תביעתו כשכיר לפי חוק הקדימות. כתוצאה מכך, סאלח יקבל דיבידנד כנושה רגיל, כאמור בדו"ח הסופי, והערעור יתקבל. ההחלטה התקבלה ללא עלויות לאף אחד מהצדדים.